בסוכנות אמרו, אם את לא תיקחי אותה, מישהו אחר ייקח.
כך או כך היא תילקח, אמרו. סיפרו שהיא יופי של עסקה – שקטה, צייתנית, חזקה כמו סוסה, ואין מה לדאוג, היא כבר מנוסה, יש לה שלושה ילדים משלה, וכן, זה מה שהיא עולה, או שאם תרצי אחת יותר זולה, את יכולה בהודו או בדרום ארמניה, שם הנשים יולדות בצרורות, הן מחכות בתורות בשביל להתעבר, בשבילן זה בערך כמו לנשום. ואם יהיה לך מזל, אם יואיל אלוהי הפריון, תקבלי אחד פלוס אחד על החשבון.
ממילא אחר-כך הכל יישכח. יהיה לך ילד שכל כולו שלך.
ובזמן שתחכו שהיא תתפח, תלושי לה עוגות שמרים בצורות של שושנים, ותלבישי אותה בבגדי חמודות, ותלכנה יחד לבדיקות, שקיפות עורפית ואולטרסאונד ומי שפיר, שחייבים לעשות כי שתיכן כבר לא צעירות, למה חיכית כל כך הרבה, יכולת מזמן להציב לך מטרות יותר ברורות של התרבות, הרי אנחנו כאן מיעוט שזקוק להתגברות אוכלוסייה, ובטח שהיא חד–הורית וענייה הרוסייה, ותראי איזה קטע, גם את נראית קצת רוסייה, מצחיק איך אתן אפילו דומות. וכשתחזרו מהבדיקה ההיא או הזאת, תשכיבי אותה במיטה, ותכיני לה תה בדבש ולימון, תאחזי בידה, אולי אפילו תרחצי אותה באמבט עם ספוג וסבון, מבט על הגב היפה, הרחב שלה, יגלה כתם לידה קטון בצורת נוצה, וכשתעלו מן הרחצה יחפות, עייפות מכל מה שאתן אמורות להיות, היא עטופה במגבת גדולה, אצלך שולי השמלה רטובים, תלבישי אותה באחת משלוש גופיות קטנטנות, אחת לבנה, אחת צהובה, אחת כחולה עם ציורים צבעוניים של פּוּ, שקנית בשבילו כשחשבת שאוטוטו הוא פה. ככה תגדלי אותה בסבלנות, רק את והיא והסוכנות. ומשרד הבריאות שיחליט אם את כשרה לאימהות והאם היא יהודיה דייה לוולדנות של תינוקות, וכל זאת עד שתתעגל כרסה והיא תתרגל למשא הכבד ובצער תלד לך.
ולכשייוולד הילד הרך תישאר היא במיטת הלידה לבדה והוא יובא אלייך מאליה. לשווא יצטמצמו שפתיו בנשיקה אבודה לכבוד פטמות שדיה.
יכולה לפעמים 