20

אי אפשר להאמין שעברו עשרים שנה מאז שלבשתי את השמלה הלבנה את ההינומה את סיכת הפרפר הלבן שאני שומרת עד היום בקופסא השבורה ונראיתי כמו פילה קשוטה ביום חתונתה ובאמת שהייתי שמנה ויפה אתה לבשת חליפה של נזיר ורקדנו עד שכל האיפור נזל ואחר כך טפטפו עלינו גם החיים הרגילים טיפות או דמעות או נהרות או אשדים נעתי בתוך הזמן מדמיינת שיש לי בחירות ראיתי אנשים אוכלים כל יום בפינת האוכל המשרדית אורז עם תירס בקופסת פלסטיק ראיתי קשישים אבודים מול מכונות הרב-קו כבר לא ראיתי ילדים משחקים בחצרות אבל ראיתי צילום כמו ציור כמו פסל אישה נושאת את בנה בן התשע כאילו זה עתה נולד תינוק ענק בפיג'מה תכלכלת בהדסה עין כרם במחלקת האיך אפשר לירות כדור גומי על עיניים של ילדים לא יכולתי להאמין למראה עיניי אנשים אמרו שדברים כאלה לא קיימים הם העדיפו לשפץ או לנסוע לחוץ לארץ בדילים הכי שווים ואחר כך לעבור בין המחלקות ולחלק תופינים גזרתי את התמונה מהעיתון והנחתי אותה בתוך קופסת התכשיטים ראיתי פרפרים אמיתיים אבל זה היה נדיר חייתי בערים גדולות יום עלה יום חלף האמנתי בדבקות בבוקר הבוקר היה אלוהים ועבדתי אותו האמנתי בטקסים הקטנים של הקימה שהם הצורה היומיומית של האהבה הקפה הריבה האמנתי בספרים האמנתי לאנשים אבל לא לכולם קרו לי ניסים למשל קו 26 שעצר היום בתחנה או שנולדה לי ילדה שנים לפני כן למדתי לכתוב כתיבה תמה כתבתי א א א א א א את כל השורה ואז ב ואחר כך ת הגעתי לסוף למדתי להפסיק לכתוב למה שלא תהיה סדנה כזאת באמת "איך להפסיק לכתוב בשלושים יום" לקרוא ספרים להיות שקטה לעשות הרים של כביסה לחבק את התינוקת לראות איך היא גדלה מעצמה אני לא צריכה לדאוג או ללמד אותה את מעשה הגדילה הכל לבד היא עושה והיא מלמדת אותי את שפת הילדים ואומרת דברים כמו "בחורף נלך לקיץ" ו"הירח חבר של הכוכבים" ו"אני אוהבת אותו" ומתכוונת אלייך ואני אומרת לה "גם אני אוהבת אותו" וחושבת עלייך עשרים שנה וגם על הילד ועל אמו ועל הירח שמי מלמד אותו להיות אדיש לשנאה לאהבה תנו לי את שמו בבקשה גם אני צריכה.

24.2.2020

Michelangelo's Pieta detail of Virgin Mary's face