הרהור על הספריה

הרהור על הספריה

בזמן שאת נכנסת ומחתימה כרטיס ויורדת למרתפים להדביק מדבקות ברקודים או לקטלג במידע את העיתונים

בזמן שאני מסדרת ספרים בתצוגה או מחתימה את הכרטיסיות עם תאריכי ההחזרה

בזמן שברכש ממתינים לפיזור הספרים החדשים, עוד סגורים כמו ניצנים

בזמן שאנחנו ממליצות לאנשים על ספרים קלים כמו פריכיות ועל ספרים שהם עוגיות, טעימים, ועל ספרים שהם לחם שחייבים לאכול אותו חם, למשל המדריך לעוזרות הבית של לוסיה ברלין   

בזמן שמבקשים מאיתנו ספרים קלילים לחופשות קצרות. סיפורים אוקראינים של ניקולאי גוגול

בזמן שאנחנו ממליצות על קלאסיקה. נבדה של מיטל זוהר

בזמן שאנחנו ממליצות על ספרים שקראנו עליהם ביקורת יפה של אורין מוריס והבנו את הביקורת המנומקת היטב ואף על פי כן הספר ניצח*. מחר נלך ללונה פארק של אילנה ברנשטיין 

בזמן שאנחנו ממליצות על ספר מצחיק שקראנו עליו ביקורת שגם היא היתה מצחיקה (חלקנו לא צחקנו). הצעקה האחרונה של יונתן שגיב

בזמן שאנחנו ממליצות על ספר שהיינו לוקחות לאי בודד. W או זיכרון ילדות של ז’ורז פרק

בזמן שאנחנו ממליצות על ספר שהיינו לוקחות לקופת חולים. הבלתי נראים של רוי יעקובסן

בזמן שאנחנו ממליצות על ספר עיון שפוצץ לנו ת'מוח. אינטימיות קרה של אוה אילוז

בזמן שאנחנו ממליצות על ספר פשוט נורא יפה. מזכרת אהבה של יצחק בר יוסף

בזמן שאנחנו ממליצות על ספר יותר טוב של אותו סופר. אברהם אברהם של דרור משעני

בזמן שאנחנו ממליצות על ספר פחות טוב של אותו סופר כי הטוב יותר הושאל. אנטרטיקה של קלייר קיגן

בזמן שאנחנו ממליצות על ספר שנעמי אהבה ולא רצתה בשום אופן שנחזיר לספריה והיה טררם שלם, מאה ושש דרוריות חביבות של סמואיל מרשק

בזמן שאנחנו ממליצות על ספר ילדים מבריק שהקל מאוד את הכניסה לגן. אמיליה של נעמה בנזימן

בזמן שאנחנו ממליצות על ספר השירה הכי יפה שראה אור השנה. גורי הרוח של אורין רוזנר

בזמן שאנחנו ממליצות על ספר שירה שקרע אותנו לגזרים. שריר הלב של שירה סתיו 

בזמן שכל הזמן הזה אנחנו נושאות בתיקים המתחלפים את הזכות לשלמות הגוף של טלי לטוביצקי ולא מציעות אותו כי זה עותק פרטי

בזמן שבאות הנשים לקראת שישים שלא קוראות ספרות עברית, רק את גרוסמן. חגית? דוד. ולמה אני מקום שישים ושש בתור. כי זה מה שקורה למי שלא קורא ספרות עברית, ביץ׳! 

ובאים הבחורים הצעירים שמחפשים את חשוב והתעשר

ובזמן שבאים המשוררים ומתלוננים למה הספר שלי לא בספריה ואנחנו אומרות להם, מה יש לנו לומר להם, אנחנו מציעות להם להתנחם בפלובר

ובזמן שבאים ההורים עם התינוקות ומחליטים שזה בסדר, זה יותר מבסדר, זהו בדיוק הסדר המדויק של הדברים, להתחיל גמילה בדיוק הבוקר, בסמוך לפינת הטבע בספריית הילדים

בזמן שההומלסית שמתרחצת בשירותי הקומה השנייה מבקשת ממני להעביר לה את הדאודורנט

בזמן שהבחור המזוקן שוב פותח קופסת רסק עגבניות בחדר העיון ואוכל בכפית (ויש לו עוד קופסת רסק בשקית) ואנחנו אומרות לו, אדוני, לא אוכלים רסק בסיפריה. ואז הוא מוציא עגבניה

בזמן שאנחנו סותמות את האף ומשפריצות בושם צ'רלי ישן בעמדת היעץ כי הקורא י׳ שוב לא התרחץ

בזמן שאנחנו חושבות שכשהשיפוצים יגמרו, יהיה מקום מקסים

בזמן שעוד לא תפסנו את זה שגונב בבוקר את העיתונים

בזמן שאנחנו עושות את עצמנו חלק מעם הספרניות ומרוב תשוקת היות אנחנו נהיות ספרניות, שזה מקצוע יפה וכל כך לא מתוגמל

בזמן שאנחנו מוקפות נשים חכמות שיש להן תשוקה אדירה למידענות, לארכיונים, למאגרי מידע, לכתבי עת מראשית המאה, לספרי ילדים שאזלו בהוצאות, למשל אריה בבוידעם של יעקב קמחי, לניקוד מדויק של המילים הנכונות, נשים אמיתיות 

בזמן שאנחנו, כולנו יחד או אחדות מאיתנו, מתאמנות על מוזיקת המקרה של השששש ועל אני אזמין לך מהמחסן, הספר לא על המדפים. אנחנו עובדות במקום האחרון בעולם שבו באמת ובתמים הספרים חופשיים

בזמן שאנחנו מחממות במיקרוגל ואוכלות יחד בחצר הקטנה (אורז עם תירס. אורז עם שעועית. אורז עם עדשים). יש לנו חצי שעה עד שאנחנו חוזרות אל המשמרת

בכל הזמן הזה, בגלקסיה הקטנה של הסיפריה, שבנויה מתתי סיפריות ומצבירי כוכבים אנחנו מסתובבות בחלל, חוצבות באוויר מדליונים עשויים פעימות כי אנחנו יודעות שכל ספר הוא לב שנפתח כמו פרח, כל ספר טוב מצמיח גם בתוכנו עלים ירוקים.

(לספרניות שלי, פברואר 2020)