אתמול בערב קראתי את זה:
http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=7b710fc4596b25648b44472262adc013&id=2463
לפני שנרדמתי חשבתי על כל המשוררות הנפלאות, האהובות שמופיעות בכתבה, ובשתיים ומשהו בלילה פתאום התרוממתי במיטה וקמתי והלכתי למחשב, ובניגוד להרגלי, בבת אחת:
תהיי יפה.
תהיי יפה ולבושה. חייכי חזק בפה סגור, חזקי מעט את האיפור, שיראו כולם כמה את יפה ובלי בושה. אפילו לבושה היטב.
תהיי יפה ולבושה יפֶה. וערומה בפנים. ולפעמים בחוץ.
אבל הכי חשוב, זכרי – יפה ותסתמי. כלומר, היי סתומה, כלומר, פתוחה ואוורירית, תהיי נוחה ועכשווית, תהיי זונה, סליחה, בלי כוונה, כלומר, אישה שמשתנה לפי עונות, שיהיו לךְ עגילים וערגונות, התנועות הנכונות לכל מצב. ושתהיה לךְ עלילה נשית:
ספרי שהיית כעורה בילדות ובגרת ויפית, שחלית במחלה סופית, בשחפת, או עגבת או סתימה בחצוצרות, שכיבית את האורות, ישבת בחושך לבדך וכל היום חיכיתְּ, מחיתְּ את הדמעות, בכיתְּ בגלל כל שטות, לעיתים חשת בלהיטות באגנים התחתונים, היו לךְ נתונים טובים של הזדיינות, אֶה, באמת סליחה, הייתְּ יותר מידיי מינית, בלבלתְּ אותי, כלומר, של הצטיינות. הייתְּ יפה.
תהיי יפה ובדיוק. שכובה על המיטה חולה או חבולה מאכזבה או ממכות, או רק חזרת מהאשפוז, תשתדלי לזוז במין ריקוד מפה לשם לאט, תשימי לק. עכשיו את חגיגית.
תהיי יפה ושתוקה ופרועה וכנועה, והומה, רגועה, רוחנית. וטובה וגבוהה ורבה וקומפקטית קטנה ונכונה להכל וקסומה, איומה, משונה, תהיי יונה, ציפור, כן, תהיי ציפור, אולי זרזיר ממש קטן, את יכולה להיות ענן? ורוצה וכמהה ושנונה ושקטה ופורה ונורא בודדה. תהיי מופע של לוליינות על חבל דק, יורקת אש, בולעת חרבות. אולי תהיי מבוך. או שפשוט, לעזאזל, תהיי יפה.
את גם יכולה לכתוב שירים. זה תחביב מאוד חמוד.
יכולה לפעמים 
מבריק. תודה.
הי, רוני, איזה כיף שהגבת פה, אני ממש מתה על הבלוג שלך.
אני מכורה שקטה לשלך. לא מהיום.
כאילו כתבת מפי. שיתפתי.
כן, לפעמים הפה נפתח כמו מעצמו עגול לצעקה. תודה, מותק על שני השיתופים.:-)
אכן מבריק. ועצוב. ויפה
תודה, אורן, באמת נעצבתי כשכקראתי את הטקסט על המשוררות. חשבתי לעצמי, שנים של כתיבה, של קריאה, של עשייה מסתכמות בזה??? האם מישהו היה מעז לכתוב כך על אלתרמן, על ויזלטיר, על זך??? זה מאוד קומם אותי, אז החבאתי את הנוצות של היונה, והוצאתי סכינים…:-)
רן יגיל לא ראוי להיקרא מבקר ספרות בעיניי, וכתבה נמוכה זו, שמעליבה את האינטליגנציה ובאמת מעכירה את הנשמה, רק מתווספת לביקורות רדודות רבות מספור שהוציא תחת ידו עד היום. עם זאת, אין ספק שכתבה זו עולה על כולן יחדיו.
ואם בשירה עסקינן, היום העלינו ארבעה שירים של שלוש משוררות ומשורר בבלוג שלנו, שעוסקים בגוף, הריון, הפלה. אם רוצים לקרוא שירה ועל שירה נשית, אפשר לעשות תיקון ליגיל וללכת למקומות אחרים:
http://www.meandiscourse.wordpress.com/poetry2
אין לי שום דבר אישי עם רן יגיל, פעם הוא לקח אותי טרמפ הביתה מאיזו מסיבה והיה מאוד נחמד. יש לו את הבלוג הזה שהוא צריך לתחזק ואני פשוט חושבת שהוא צריך לקרוא פעם שנייה את הטקסטים לפני שהוא לוחץ קליק. להיות יותר אחראי. ותודה על הלינק, אני עכשיו צריכה לענות לאיזה מאה מיילים, אקרא כשהכל יירגע.
מעולם לא פגשתי אותו, כך שגם לי אין עניין אישי איתו כמובן. בביקורת שלי היא על הביקורות שלו בלבד – אני חושבת שהן לוקות בחוסר אחריות, כמו ברשימה הנוכחית, וזה בא לידי ביטוי לעתים ברבדים שונים של הביקורת.
ייתכן ויגיל הוא איש נחמד ואני אף בטוחה שהוא מלומד, אבל זה לא מונע ממני לחשוב שהוא לא מבקר ספרות מוצלח.
תודה.
משתפת
אחלה, תודה.
ושמרי נפשך, כי אף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילך.
מעולה את.
תודה, נטליה, אני שומרת, כלומר, אני כותבת. טוב שבאת, 🙂 ענת
אולי כתבו את זה פעם לפנייך, אבל לא יפה כמוך!
הרהור חזק ענת, תודה!
תודה, רמוש, מזאת ששני כיסאות ליד ובירה ביד…
הי ענת, אני מאד אוהבת את הפוסט, מזכיר לי את ספר הביכורים שלך. אולי בגלל שגם שם הרגשתי תאור של מבט מהחוץ וכעס מבעבע תחתיו. טוב, עכשיו זה לא בעבוע, זאת בזלת נשברת.
וגם- לדעתי יופי הוא הרבה מעבר לראייה המינית הפתיינית של הסקס אפיל, אני מניחה שהיתה כאן התכתבות עם היי שקטה (לא צלחתי את הכתבה עם רן יגיל, מודה)
הי עינת, מה נשמע? ספר הביכורים שלי נראה לי משהו מחיים אחרים, אבל לאחרונה, בזכות הערה של איש מקסים שאני לא מכירה, חזרתי אליו, ואני לומדת לאהוב אותו מבחוץ, מחדש. אף פעם לא יהיה לי יותר ספר ביכורים, אז טוב שנזכרתי להתרכך כלפיו. וזה מזכיר לך אותו כי אני מניחה שהתנועה של היד הכותבת, לפחות למשך זמן-מה, היא תמיד אותה תנועה, בשירה, בפרוזה, בקטעים האלו שאני מפרסמת בבלוג, שהם לא זה ולא זה, הם קצת יותר חופשיים, לפעמים אני מצליחה שהתנועה תהיה רחבה יותר, לפעמים פחות, אבל היא תמיד נעה (בכלליות) בין העדינות לאכזריות, בין הזעם לאהבה. וכל מה שבאמצע. משהו כזה. בערך. רק שעכשיו אני לא מסתתרת ולא מתביישת ולא פוחדת יותר כמו בזמן שלפני הספר והספר ואחריו. עכשיו אני עושה את העבודה שלי הזאת ולא מעניין אותי כלום מה חושבים. אולי זאת הבזלת. את מקסימה בתיאורים שלך.
ולא התכתבתי עם היי שקטה, היה לפנות בוקר, פשוט כתבתי, לא חשבתי מה זה אומר, שיחקתי קצת עם השורות עד שזה קיבל צורה ברורה. ואני דווקא צלחתי את הכתבה של רני פעמיים, רציתי להיות בטוחה שזה מה שאני רואה (בכל אופן, היה לילה, הייתי עייפה) 🙂
אני כל כך אוהבת את אנה-מסתובבת-לאט שאני על סף העלבות:)
וגם- תהיי יפה זו אמירה שאני מסתובבת סביבה הרבה, לפעמים על קצות האצבעות והרבה פעמים דורכת במקום (גם אם הייתי מסירה את מבטו של הגבר האמירה הייתה נשארת, אבל אז קל יותר לומר- אני יפה)
בזמנו היה לי נורא קשה עם איך ששיווקו את הספר, עם הראיון במעריב, עם הלם המשפחה, זה מורכב. הייתי צריכה מרחק. עכשיו אני לאט חוזרת…:-)
אני מבינה מאוד, זה כולנו כל הזמן מסתובבות בתוך ומחוץ להגדרות, אבל בשנים האחרונות, בגלל כל מיני סיבות, בגלל השנים, אני פשוט מסתכלת במראה ושמחה שיש לי פנים ושהן חזקות ורחבות (רני בטח היה אומר שאני רוסיה כפרייה קולחוזית, שזה בערך מה שאני…), הן פנים יחסית טובות, לא עשו לי רע…אבל זה לקח לי שנים, וזה עדיין לוקח לפעמים…ואת באמת יפה בכל מובן, את לא צריכה להיות (היי יפה/היי שקטה) כלום 🙂
יפהפה.
חבל שזה נותן במה לפוסט הלא ראוי של רן יגיל, אבל חוץ מזה זאת פנינה אמיתית, על אחת כמה וכמה אם זה נכתב במשיכת קולמוס אחת באמצע הלילה.
תודה, מעוז. כבר כתבתי למשהי בפייסבוק – זה למעשה תרגום הטקסט שלו לשפה שלי, לא המצאתי כלום. זו מעין פראפרזה, לכן היה חשוב לצטט את הטקסט המקורי.
ואת השירים או סיפורים באמת, אני תמיד מעדיפה לכתוב שקולה במהלך היום הדלוק, כשזה קורה בלילה, זה אומר שהמילים מחליטות אותי.:-)
היי ענת,
תודה לרן יגיל שהוציא ממך טקסט נפלא!
זהר
תודה, זוהר, הוא מיילד טקסטים לא רע…:-)
מקווה לראות גם טקסטים שלך ילודים בזמן הקרוב. נשיקות, איש.
יפה כתבת
תודה, נשמה.
נ-פ-ל-א!
הי עופר, טוב לשמוע ממך שוב (ואגב, נמצאה דירה, תודה על הצעת העזרה).
יפהפה
תודה, ענתה
לפני כמה זמן היתה כתבה באיזה מקומון על החייאת סצינת השירה והכותרת היתה "העיקר שבאות כוסיות" או משהו בסגנון..
הפגנות שירה למיניהן וערבי שירה הפכו לפלטפורמה של זיונים בפוטנציה בעיני אותם משוררים.. פעם נכחתי בערב כזה והציג עצמו בפניי אחד ממבקרי השירה שאוהב לפרסם פוסטים הקשורים לשירת נשים עם תמונות שלהן במגוון פוזות בבלוג שלו. עומד כמו טווס ושואל אם אני משוררת. אני לא, אבל די היה ברור שהוא היה מפרסם דברים של מישהי אם היא היתה 'כוסית' בעיניו והיה יוצא לו משהו מזה.
משובח וקולע.
תודה.
יצירתי ומעניין.
תודה, ברוך הבא.