כל שנה אני בוחרת משורר ללכת איתו כברת דרך. אני לומדת את משורר השנה שלי, הספרים שלו ישנים על צידם לצידי, המילים נוקשות בדלתות החלום ונכנסות, אורחות זקופות שהגיעו ממרחק, לשבת עימדי עד שיעלה בוקר. בבוקר הוא הולך איתי לעבודה. כשאני אומרת משפטים החוצה, המשפטים שלו אומרים אותי פנימה. אנחנו ידידים. לפעמים המשורר נשאר זמן-מה גם לאחר שהשנה עוברת, לפעמים הזמן-מה נמשך הרבה זמני-מה, הרבה ימים, חודשים, שנים. המשורר שלי מלמד אותי להביט על העולם דרך העיניים האחרות. כשהמשוררת מצויינת, היא מלמדת אותי שכדאי, ויפה ומורכב וקשה ושאני יכולה להישאר בחיים. לפעמים יכולה מאוד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s