מכתב לאהובה אחת
לְעִתִּים תּוֹקְפִים אוֹתִי גַּעְגּוּעִים אֵלַיִךְ וְהֵם שְׁקוּפִים וַחֲמַקְמַקִּים כָּל כָּךְ עַד שֶׁנִּדְמֶה לִי כִּי בָּדִיתִי אוֹתָךְ מִלִּבִּי וּבְתוֹךְ לִבִּי אַתְּ יוֹשֶׁבֶת וְעוֹמֶדֶת וְשׁוֹכֶבֶת בַּמִּטָּה הַקְּטַנָּה שֶׁבְּתוֹךְ הַחֶדֶר הַקָּטָן עִם הַוִּילוֹנוֹת הָרְקוּמִים וְעוֹבֶדֶת בַּמִּשְׁרָדִים וְטוֹפַחַת קַלּוֹת עַל הַדְּפָנוֹת הַפְּנִימִיִּים כַּאֲשֶׁר הוּא עָצוּב אַתְּ זוֹכֶרֶת – אָסַפְנוּ אִצְטְרֻבָּלִים בַּשָּׂדֶה מֵאֲחוֹרֵי בֵּיתִי הַיָּשָׁן (שָׁם הָיִיתִי כַּלָּה כָּל כָּךְ יָפָה בְּיַלְדוּתִי כָּךְ שָׁם הָיִיתִי) שִׂחַקְנוּ בַּאֲחוֹרֵי הַחֲצֵרוֹת שֶׁבָּנוּ הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ לְנַרְמֵל אוֹתָנוּ לַאֲנָשִׁים כְּשֶׁאַבָּא שֶׁלָּךְ הִרְשָׁה אֶת הַסּוּבָּארוֹ הַדֶּרֶךְ לַיָּם נִרְאֲתָה פִּתְאוֹם קְצָרָה וְהַגַּלִּים – מַמְתַּקִּים הַלּוֹחֲכִים לְשׁוֹנוֹתֵינוּ הַקּוֹסְמוֹת וְלֹא יָדַעְנוּ אָז הַרְבֵּה דְּבָרִים וְלֹא שָׁאַלְתִּי דְּמָעוֹת מִסֶּרֶט שֶׁרָאִינוּ בַּקַּנְיוֹן עַכְשָׁו גֶּבֶר מִסְתּוֹבֵב בְּתוֹךְ לֵילִי בַּחֲדָרַי בְּתוֹךְ רַחֲמִי עוֹמֶדֶת שֶׁמֶשׁ צָהֳרַיִם אֵיפֹה אַתְּ אֲנִי הוֹגָה בָּךְ לְעִתִּים תְּכוּפוֹת מְקַוָּה שֶׁשְּׁלוֹמֵךְ טוֹב וְשֶׁאֵינֵךְ
בּוֹדֵדָה
זֶה נְיָר מִכֻּתְנָה וְהוּא הִזְכִּיר לִי אוֹתָךְ
("בּוֹאִי" עַל גְּלוּיָה קְטַנָּה בְּעִפָּרוֹן כָּתַבְתְּ)
אֲנִי מְקַוָּה שֶׁנִּפָּגֵשׁ יוֹם אֶחָד שֶׁנִּצְחַק
אנה
יכולה לפעמים 