תגית: איפה אני כותבת

הלבן

רגיל

 אני יושבת בתוך הלבן. לגמרי לבדי. בחוץ הצבעוני אישה צעירה מזמזמת שיר לילדה. רונית מטלון מהלכת בשדרה עם הכלב. מישהי רצה לאוטובוס, כמעט איחרה. יערה שחורי מעיינת בספר שירה. האישה של החתולים מסמנת להם לבוא. הם באים. לפעמים נורית זרחי עוברת ומנופפת או מניחה על כתף כף רכה. זה נעים. מסביב דרורים, יונות הומות עברית. רוני המלצרית מגישה בעדינות את האמריקנו לשולחן. כשהיא לא כאן, היא שחקנית ותסריטאית, אנחנו ממתיקות סודות ועוגיות. אני מוקפת באחיות, באימהות, בילדות שלי. האור בוהק עוד דקה, לאט נרגע. מישהי מורידה במכה את ברזנט הערב, מדליקה את הירח, תולה כוכבים נמוכים כמנורות. העולם מתכהה אבל אני חזק בתוך הלבן (הכיסא, הקירות, הדף, השולחן). שם, במקום בו כאוס העיר נפגש עם רעש הראש, יכול השקט הצלול של השירה לעלות ממעמקים. זהו ערב פשוט ויפה ורגיל. אני יכולה להתחיל.

עמוד S49 ב נובמבר 26, 2010 מוסף מתוך ישראל היום