קטגוריה: הריון

הרהור בחודש הראשון של החיים החדשים

רגיל

פעם, לפני שנים, בחיים אחרים, כתבת ילד ממילים. עכשיו יש לך ילדה עשויה נשימות. ואת עושה גם אם לא תמיד יש לך מושג מה לעשות. את מאכילה, מחתלת, מחבקת, מנשקת, מערסלת, מתפעלת, מוחאת כף ושרה שירים עם מילים מטופשות כמו צירם בירם בירם בום. או יופי של מילים כמו בארץ סין גר צ'ן סו לין בבית עם גינה ולו שלושה בנים גדולים ובת אחת קטנה. גם לך, כי לפני כמעט שנה התקשרו ממשרד הניסים להודיע שזכית בלוטו של היקום, יש בת קטנה. רוב הזמן את פועלת שלווה אבל לפעמים מתעוררת בך מפלצת מחשבה (בנדנה סכין עם קת כסף עבה) ואת חושבת שאת עוד לא מספיק אימא או אימא לא מספיק טובה.

איך עושה אימא? מה

אף אחד לא מפזר פירורים שמובילים לבקתה עשויה דברי מתיקה. אין מורה עם גיר ולוח וכיתה. שום שלטים לא מורים לך  – לכי ימינה, בכיכר תסתובבי ואם תמשיכי ישר עד הסוף, תגיעי לנקודה שבה תדעי בדיוק מה. והרי התינוקת שלך נולדה שלמה גם בלי הוראות הרכבה.

אז איך זה שאת פוחדת?

את פוחדת שהיא חלום שחלמת ותכף יצלצל שעון. את פוחדת שהיא גוזל של ציפורים ותנועה לא נכונה תשבור כנפיים. את פוחדת שאנשים זרים יפתחו עליה עין עגולה. את פוחדת שתקלקלי אותה. בלילות לבנים את חושבת על האימהות הסוריות שמפוררות לחם ומוסיפות מים כי אין להן חלב להאכיל את התינוקות. את חושבת מה עושות נשים הרות שחוצות ימים בסירות הצלה רעועות. את חושבת על בתי היתומים בעיירות הספר של ארצות רחוקות, שם ילדים קשורים ימים לכיסאות, את חושבת על הילדות הסיניות שלא נותנים להן צ׳אנס לחיות. איזה מין מחשבות יש לך? את מתכופפת ומריחה את עורפה של הילדה. יש לה ריח של עוגיות.

בלילות ללא כוכב

אימהות כל העולם

קוראות זו לזו בקוד

המורס של האהבה:

קו נקודה קו פליז

קו הלפ נקודה

בחוץ אוויר מלא ציפורים ושמיים פריכים כחולים על העצים פרחים בוורוד ובורגונדי פורשים עלי כותרת כמו חצאיות והעלים רוקדים עם חיפושיות פרת משה ברוחות עננים קלים וריחות עוגות פרג-קינמון-תפוזים וחברות טובות שמתקשרות לשאול מה ניש ובאות לבקר, נושאות שמלות כותנה זעירות. זו העונה החדשה של חייך והשמשות יפות, ואף על פי כן, יש רגעים שבהם העולם נמלא דמעות שקופות.

אימא בישלה דייסה / נתנה לאבא / נתנה לסבתא / נתנה לילדה / ומי אבודה?

חודש וחודשיים עוברים. בתוך הזמנים המשתנים אתן מסתדרות. היא מלמדת אותך להיות אימא שלה ואת מלמדת אותה להיות בת. שתי תלמידות. אחת שמנמנה ששערה חום פשוט ואחת זעירה עם שיער בצבע תות. מתיקותה, אגודלך בכפותיה הקטנות. בבוקר, ממיטתה, היא מביטה בך במבט צלול וכחול ושקט מאוד ואת אומרת לה, מה בחורה רצינית כמוך עושה במקום כזה? ואת צוחקת. את תעשי לה מקום בעולם בנשיקות. זה מה שתעשי. ואז שתיכן צוחקות.

de8820a6b7152da270ddd87ca0f3a241

Ashley Goldberg

הסוכנוּת

רגיל

בסוכנות אמרו, אם את לא תיקחי אותה, מישהו אחר ייקח.

כך או כך היא תילקח, אמרו. סיפרו שהיא יופי של עסקה שקטה, צייתנית, חזקה כמו סוסה, ואין מה לדאוג, היא כבר מנוסה, יש לה שלושה ילדים משלה, וכן, זה מה שהיא עולה, או שאם תרצי אחת יותר זולה, את יכולה בהודו או בדרום ארמניה, שם הנשים יולדות בצרורות, הן מחכות בתורות בשביל להתעבר, בשבילן זה בערך כמו לנשום. ואם יהיה לך מזל, אם יואיל אלוהי הפריון, תקבלי אחד פלוס אחד על החשבון.

ממילא אחר-כך הכל יישכח. יהיה לך ילד שכל כולו שלך.

ובזמן שתחכו שהיא תתפח, תלושי לה עוגות שמרים בצורות של שושנים, ותלבישי אותה בבגדי חמודות, ותלכנה יחד לבדיקות, שקיפות עורפית ואולטרסאונד ומי שפיר, שחייבים לעשות כי שתיכן כבר לא צעירות, למה חיכית כל כך הרבה, יכולת מזמן להציב לך מטרות יותר ברורות של התרבות, הרי אנחנו כאן מיעוט שזקוק להתגברות אוכלוסייה, ובטח שהיא חדהורית וענייה הרוסייה, ותראי איזה קטע, גם את נראית קצת רוסייה, מצחיק איך אתן אפילו דומות. וכשתחזרו מהבדיקה ההיא או הזאת, תשכיבי אותה במיטה, ותכיני לה תה בדבש ולימון, תאחזי בידה, אולי אפילו תרחצי אותה באמבט עם ספוג וסבון, מבט על הגב היפה, הרחב שלה, יגלה כתם לידה קטון בצורת נוצה, וכשתעלו מן הרחצה יחפות, עייפות מכל מה שאתן אמורות להיות, היא עטופה במגבת גדולה, אצלך שולי השמלה רטובים, תלבישי אותה באחת משלוש גופיות קטנטנות, אחת לבנה, אחת צהובה, אחת כחולה עם ציורים צבעוניים של פּוּ, שקנית בשבילו כשחשבת שאוטוטו הוא פה. ככה תגדלי אותה בסבלנות, רק את והיא והסוכנות. ומשרד הבריאות שיחליט אם את כשרה לאימהות והאם היא יהודיה דייה לוולדנות של תינוקות, וכל זאת עד שתתעגל כרסה והיא תתרגל למשא הכבד ובצער תלד לך.

ולכשייוולד הילד הרך תישאר היא במיטת הלידה לבדה והוא יובא אלייך מאליה. לשווא יצטמצמו שפתיו בנשיקה אבודה לכבוד פטמות שדיה.