זום זום זום

ביום העשירי מחכים למשורר. מושקטים מחכים לשמוע את קולו. הוא משורר גדול וגם אנחנו משוררים או נהיה ביום מן הימים ואנחנו רוצים, אפילו דורשים, לשמוע את המשורר. אם לא לראותו, לפחות את קולו תנו לנו, כמו מן הסנה קורא אלינו כשמאחוריו וגם מאחורינו, מדפי הספרים. מה בסך הכל אנחנו מבקשים? לראות משורר ולהיראות משוררים אחרי מקלחת הערב, השיער עוד רטוב, התלבשנו שוב או לראשונה, העמדנו את המצלמה בדיוק במקום הנכון כך שיראו אותנו, רואים אותי? רואים ומאחוריי רואים את מדפי הספרים, העמוסים יש לציין, מאות, איזה מאות, אלפים אם לא יותר של ספרים מסוגים שונים, עומדים ושוכבים וגם מסמכים הכנסנו שם, בקלסרים שמנמנים מכתבים מרשויות מקומיות, תאומי מס בעקבות קריאות והופעות, גזירים, היה זמן או יהיה, שגם אנחנו, כמו ההוא שמחכים לו, הוזמנו או נוזמן לקרוא שירים בספריות עמוסות ספרים מול קהל של שלושה אנשים, אחת מהם הספרנית, אבל עכשיו אנחנו כאחד האדם, מחכים. והספרים. מה אין שם, בעיקר שירה, אנתולוגיות של שירה סקוטית עתיקה, כל העולם בתוך מדפי העץ מאיקאה או שלקחנו נגר פרטי, כתבי עת משנות השמונים, שם לא יכולנו לפרסם, כי פרסמו אך ורק גברים, ביקורת שירה, כי הייתה או לא הייתה פעם ביקורת כזאת, אנחנו לא מדמיינים, משוררים על שירת עצמם, אבל גם פרוזה, צרפתים, בלזק, פרוסט, פרק, מאה תשע עשרה, מאה עשרים, גרמנים, יפנים, ספרים קטנים, רוסים שתופסים חצאי מדפים, היסטוריה, פילוסופיה, פסיכולוגיה, פסיכולוגיה של הילד, כי בדיוק כשראה אור ספר שירתנו השלישי, באותו יום ממש סיימנו מחזה והתחלנו לכתוב שירת ילדים, מדע בדיוני, ז'אנרים מעורבים, זה נורא טרנדי היום, פרוזה פואטית, שירה פרוזאית, קבצי פרגמנטים, כל הפרגמנטציה הזאת תהיה נוכחת במלואה, עשרות של קבצים שבורים כמו לבבות של אנשים שלא רואים אותם, זה כי הם מסתתרים? בדיוק להיפך! בלשים, מה פתאום בלשים, את אלו אנחנו לוקחים מהספרייה הציבורית, וקוראים בתשוקה נוראית ומיד מחזירים, מדפים שלמים שעשויים, אפילו עתידים ליפול ביום מן הימים. אחר כך המנחה מתחיל, הוא גם משורר, זה ברור, כי משורר למשורר והמשורר עוד לא עלה אבל זה לא נורא, שייקח את הזמן, יופי של הזדמנות לכתוב בצ'אט כמה שאלות כמו שומעים? שומעים אותי? הוא עלה? מתי הוא עולה? למה הוא לא עולה כבר? אני עליתי? רואים אותי? רואים את הספרים מאחוריי? רואים שגם אני כתבתי ספרים ואכתוב עוד ועוד ספרים ויום אחד גם לי תחכה קבוצה של אנשים בלילה עם השיער והכוס והספרים, אולי רק תמונה של ספרים כי הכל כבר יהיה באוויר, ואנשים יוכלו פשוט לקטוף ספרים שלמים מהרשת הגדולה ולקרוא אותם בדקה, ממש לבלוע אותם מבלי להיחנק או לירוק בצד את הגרועים, לא את מה שאני כתבתי, תמיד את מה שכתבו האחרים, ואז לשטוף פנים ולצאת חזרה אל הסלון, תכף הפגישה תתחיל, הנה הוא עולה כמו השחר מעל המחנה, מי? מה זה משנה מי, העיקר לכוון את המצלמה לרקע המרשים, חברים, אוטוטו כולנו עולים, זום זום זום עולה הזמר מכוורת הדבורים, בואו נצא וניכנס מהלינק השני.