שמועות

רגיל

1

שמעתי על אישה אחת שהחליפה את החברה הכי טובה שלה בכלבה. היא אמרה לה, את כלבה. ולקחה כלבה אמיתית. היא קראה לכלבה בשם פרטי ובשם חיבה ולחברה לא קראה עוד. ובאמת, בניגוד לחברה, שעשתה המון לכלוך עם הרגשות וכל החרא הזה שאי אפשר לאסוף בשקיות, הכלבה הייתה צייתנית ונקייה ושקטה מאוד. ומה קרה לחברה? שום דבר נורא. רק לפעמים, בלילות של ירח מלא, היא עמדה לבדה בחלון, יחידה מול לוע הלילה, וייללה.

2

שמעתי על גבר אחד ששכב עם אישה שאינה אשתו. למען האמת, היא הייתה אחותה של אשתו שחודש קודם לכן איבדה במפתיע את בעלה. אשתו שלחה אותו, נושא סירים וממחטות, לנחם את האלמנה הטרייה וזו פתחה את הדלת עדויה דמעות. שמעתי על עוד גבר ששכב עם החברה הכי טובה של אשתו. הסיפור הזה נגמר גם כן רע, אבל פחות.

3

שמעתי בדיחה לא כל כך טובה

 

4

שמעתי על איש אחד שכשהיה ילד חלה מאוד. לקחו אותו לרופא היחיד בעיירה. האמת היא שהרופא לא היה באמת רופא, הוא רק יצא נער למלחמה וכשחזר ידע איך עוצרים דם מגוף של פצוע ואיך מחזירים לאנשים מתים את הנשימה ובגלל שהוא נראה כמו איש בן 90, אנשים התחילו להאמין שהוא כבר רופא זקן וחכם, וכשלקחו את הילד אליו, הוא באמת היה כמעט בן 90 ומרוב השנים הוא נעשה די רופא ומישש בידיים יבשות כמו קלפים את כל האיברים, בדק באצבעות רועדות את הדופק, התכופף בקושי רב, הניח אוזן על החזה הקטן וכשקם אמר: "דלקת ריאות". ונבהלו, חשבו שלא יחזיק מעמד, לא הרופא, אם כי גם הרופא לא נראה מי יודע מה, הילד. ואז שלחו מברק מסניף הדואר היחיד בעיירה לדודים מאמריקה ואחרי שבוע קיבלו משלוח אקספרס מיוחד – קופסת קרטון ובתוכה שלושה תפוזים עטופים בד דק. על כל תפוז הודבקה מדבקה עגולה שנכתבה עליה מילה בשפה שהילד לא ידע. והילד אכל את שלושתם, אביו קילף והושיט לו פלח פלח ואפילו אחד לא אכל בעצמו, רק הביט איך העסיס ניגר על הסנטר הקטן ובאצבע אסף את הטיפות והניח על שפתי הילד. וכשנגמרו הפלחים אמו הכינה מהקליפות ריבה מתוקה, שמרחו על פרוסה עבה של לחם שחור. וגם את זה הוא זלל. זמן רב אחר כך הוא עוד שמר את הנייר החום שבו נעטפה החבילה, עליו הדביק את המדבקות העגולות ומפעם לפעם היה מוציא ומסתכל על המילה. נדמה היה לו שאם רק ידע לפענח את האותיות הזרות, את שם המקום המדויק, ישלחו לו משם עוד ועוד תפוחים של זהב והוא היה מתרכז כל כך עד שהתעייף ואז נרדם והנייר החום חבוק כמו דוב בזרועותיו. זה קרה ברוסיה, אחרי המלחמה.

 

5

שמעתי על איש אחד שאשתו ביקשה ממנו לרדת לזרוק זבל והוא ירד עם השקית ולא חזר הביתה שלושה חודשים. לא קראתי את זה בספר, למרות שיכולתי. זה הוא סיפר לי. עמדתי מולו, מחכה לשמוע איך זה נגמר הסיפור הזה, איך יכול להיגמר סיפור כזה, מחכה לסיום כאילו אני עצמי האישה שנעזבה, עומדת במטבח מול קרש החיתוך עם כפות ידיים מלבינות שאוחזות חזק בשיש.

21148908_1944970402388374_8264933033732210688_n(1)

»

  1. מקסים! תודה. השתמשתי היום בטקסט הזה כתרגיל כתיבה בסדנה שהצעירה בה בת 74
    והקשישה בת 91 וכל אחת כתבה פסקה שמתחילה ב"שמעתי" ואחת מהן אף המשיכה לשער עד
    לאן הגיע הבעל עם פח האשפה הריק..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s