הרהור בחודש הראשון של החיים החדשים

רגיל

פעם, לפני שנים, בחיים אחרים, כתבת ילד ממילים. עכשיו יש לך ילדה עשויה נשימות. ואת עושה גם אם לא תמיד יש לך מושג מה לעשות. את מאכילה, מחתלת, מחבקת, מנשקת, מערסלת, מתפעלת, מוחאת כף ושרה שירים עם מילים מטופשות כמו צירם בירם בירם בום. או יופי של מילים כמו בארץ סין גר צ'ן סו לין בבית עם גינה ולו שלושה בנים גדולים ובת אחת קטנה. גם לך, כי לפני כמעט שנה התקשרו ממשרד הניסים להודיע שזכית בלוטו של היקום, יש בת קטנה. רוב הזמן את פועלת שלווה אבל לפעמים מתעוררת בך מפלצת מחשבה (בנדנה סכין עם קת כסף עבה) ואת חושבת שאת עוד לא מספיק אימא או אימא לא מספיק טובה.

איך עושה אימא? מה

אף אחד לא מפזר פירורים שמובילים לבקתה עשויה דברי מתיקה. אין מורה עם גיר ולוח וכיתה. שום שלטים לא מורים לך  – לכי ימינה, בכיכר תסתובבי ואם תמשיכי ישר עד הסוף, תגיעי לנקודה שבה תדעי בדיוק מה. והרי התינוקת שלך נולדה שלמה גם בלי הוראות הרכבה.

אז איך זה שאת פוחדת?

את פוחדת שהיא חלום שחלמת ותכף יצלצל שעון. את פוחדת שהיא גוזל של ציפורים ותנועה לא נכונה תשבור כנפיים. את פוחדת שאנשים זרים יפתחו עליה עין עגולה. את פוחדת שתקלקלי אותה. בלילות לבנים את חושבת על האימהות הסוריות שמפוררות לחם ומוסיפות מים כי אין להן חלב להאכיל את התינוקות. את חושבת מה עושות נשים הרות שחוצות ימים בסירות הצלה רעועות. את חושבת על בתי היתומים בעיירות הספר של ארצות רחוקות, שם ילדים קשורים ימים לכיסאות, את חושבת על הילדות הסיניות שלא נותנים להן צ׳אנס לחיות. איזה מין מחשבות יש לך? את מתכופפת ומריחה את עורפה של הילדה. יש לה ריח של עוגיות.

בלילות ללא כוכב

אימהות כל העולם

קוראות זו לזו בקוד

המורס של האהבה:

קו נקודה קו פליז

קו הלפ נקודה

בחוץ אוויר מלא ציפורים ושמיים פריכים כחולים על העצים פרחים בוורוד ובורגונדי פורשים עלי כותרת כמו חצאיות והעלים רוקדים עם חיפושיות פרת משה ברוחות עננים קלים וריחות עוגות פרג-קינמון-תפוזים וחברות טובות שמתקשרות לשאול מה ניש ובאות לבקר, נושאות שמלות כותנה זעירות. זו העונה החדשה של חייך והשמשות יפות, ואף על פי כן, יש רגעים שבהם העולם נמלא דמעות שקופות.

אימא בישלה דייסה / נתנה לאבא / נתנה לסבתא / נתנה לילדה / ומי אבודה?

חודש וחודשיים עוברים. בתוך הזמנים המשתנים אתן מסתדרות. היא מלמדת אותך להיות אימא שלה ואת מלמדת אותה להיות בת. שתי תלמידות. אחת שמנמנה ששערה חום פשוט ואחת זעירה עם שיער בצבע תות. מתיקותה, אגודלך בכפותיה הקטנות. בבוקר, ממיטתה, היא מביטה בך במבט צלול וכחול ושקט מאוד ואת אומרת לה, מה בחורה רצינית כמוך עושה במקום כזה? ואת צוחקת. את תעשי לה מקום בעולם בנשיקות. זה מה שתעשי. ואז שתיכן צוחקות.

de8820a6b7152da270ddd87ca0f3a241

Ashley Goldberg

»

    • תודה, זה באמת מסע מופלא ופתאומי וחדש ואני הולכת בו בצעדים קטנים ולא תמיד יודעת לאן. אבל בלבי אני יודעת. אולי זה מה שניסיתי להעביר.
      ובעניין אחר – תגידי, זו את עם השירים היפהפיים בגיליון האחרון של המוסך? תהיתי אם זו את.

      • מאד מורגש וברור לי מכאן, הלב שלך יודע וגם נעמי הקטנה יודעת את זה, אז לכו לכן ביחד במסע המופלא והיחיד במינו.
        וכן, זו אני במוסך 🙂

  1. אני קוראת וזוכרת היטב, ומצד אחר רוצה קצת להיות התינוקת שלך. כמה יופי ורוך את מעבירה.

    • תודה, ריקי! הבעיה העיקרית של להיות תינוקת אצלי, זה שאני כל היום שרה. בעיקר בבוקר. רמזתי על כך בטקסט 😁 לפעמים היא מביטה בי במבט של אימא, די.

  2. התרגשתי עד דמעות, איך הלב שנפתח רגיש עוד יותר גם לסבל, איך מתערבבים הרגשות של ההתחלה הזו. מערבולת יצרת אצלי.

  3. ממש תפסת את הזמן המעגלי הזה כשכולו עשוי משתיקות ותחושות. אני ככ שמחה על הנס שלך.

  4. אני תוהה האם באמת אין גבול ליופי שבכתיבתך.
    כנראה שאין, כי את הולכת ומשתבחת כל הזמן.
    קורא אותך ומתאהב בנעמי שלך וגם בענתנעמי.
    מזל טוב!

  5. ענת יקרה יקרה, מילים כל כך פרטיות ובה בעת אוניברסליות, כמו שמיים ועננים ושמש וחיוך ודמעה בזווית העין. לכן, עושות לכל אם שהן חולפות דרכה – קוועטש. גם כשחלפו לי יותר משלושים שנים מהזמן המכונן הזה, עודי תוהה: באמת אני אמא? ובמה זכיתי. כל יום הוא שיעור בניסים. תנעם לך! לאה

  6. כבר מזמן בנות עשרים ושלוש ועשרים ושש עשרה אבל עדיין פוחדת לפעמים שהן חלום שחלמתי וכו'… קסם שלא נגמר… חיוכים ואושר ודמעות ופחדים וטלטלות… והניסוח שלך גרם ללב להחסיר פעימה. תודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s