הירח

רגיל

אחר כך נפרדים. לא היינו חברים קרובים. פה ושם ידידים. שלחתי לך את הספרים וכתבת חזרה גלויה או התקשרת לשאול שאלה או לברך או להאיר. שלחת לי את ״אגסים ועוד דברים״ ואת ״דלת אדומה״. בערך עשרה ספרים שלחת. כתבת הקדשות יפות, הכי יפה, שאני חברה למסע. האמת שלא הייתי מי יודע מה חברה. זה מקצוע בודד השירה. לפעמים בודד נורא. אבל היתה בינינו תחלופה לא רציפה של אהבה. יצאתי מסניף הדואר וקרעתי את המעטפה ו״בשבח הדברים החולפים״ נגלה וקראתי ״הדברים החולפים מעידים שהחולף / אינו חדל להיות״, וחציתי את הכביש תוך כדי קריאה ובלי משים כמעט דרסה אותי משאית. שלחת גלויות, באחת מהן כתבת ״עוד ניפגש ונדבר על מה שבאמת מעניין אותנו בהבנת היחסים לשון/עולם״. אבל כשצלצלת לא תמיד ידעתי מה לומר, התלוצצתי במבוכה. מה נשמע, ענת? טוב, תודה. כל זמן מה שלחתי מתנה -מחברת בכריכה חומה, חגיגית, שקניתי בסיפור פשוט וצירפתי כרטיס ברכה. ופנקס זעיר כי אמרת בטלפון שככה בדיוק אתה אוהב את הנייר שלך. חשבתי עלייך כשאכלתי תפוחים. בגינה גדלו הלימונים בדיוק בעונה וקטפנו. לא עברו בינינו דברים גדולים, פה ושם פגישה מקרית, כמה מילים, אבל בימים שהעולם נדמה מלא בכי, באו השירים שלך לנחם אותי, כלומר השיר האחד שהתחלת והמשכת וישבת וראית וחשבת וזכרת. וכתבת, בורר בידיים מילים כמו שאישה בוררת עדשים. ״לי שהולך / לך שנשאר / שני סתווים״, זה בוסון כתב, לא אתה, אבל מה שעשית היה דומה, איש חכם כל כך שמתבונן בכל הקורה. כששבתי הביתה מהעבודה היום ראיתי את הירח עגול ומלא. ואמרתי לו לירח, ישראל, שלום. תודה על כל הדברים, ישראל. והירח לא ענה, אבל גם לא הלך, נשאר ושט פה מעליי.

ישראל אלירז

ישראל אלירז

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s