השיבה (יומן מסע, יום 5)

רגיל

לא נסעת אחת ולא חזרת אחרת.
פשוט נסעת ועכשיו את חוזרת.

לא היו הרפתקאות, רק הדברים הרגילים:
בבוקר הכנת קפה שחור בלי סוכר עם קצת חלב.

יצאת למרפסת, הנוף חייך רחב. חייכת חזרה.
ישבת ככה, נכנסת ויצאת, חתכת סלט.
בערב הייתה לך משמרת שקיעה.
היית פשוטה, פשוט היית. אחר כך שמחת כשהוא בא.

עוד מעט תשובי להיות יציקה יציבה של אישה בעולם.
תלכי מפה לשם, תמציאי לעצמך מטרות ברורות,
תזרקי חיצים. יבואו אנשים שלך, תכיני חצילים.

תשכחי מהמסע.

עוד מעט תפרקי מזוודה ותשיבי כל דבר למקומו:
כבסים למכונה, מעיל לקולב, זמנך ישוב מעצמו לשגרה.

(אמרת: בוא פשוט נישאר כאן.
ישבתם על ספסל מול הוד מלכותו המדבר.
והוא אמר: את תמיד אומרת את זה לפני שחוזרים. עוד׳פם את בוכה? מה זה? את עצובה או את שמחה?
אני הכל בבת אחת.
ועוד אמר: רוצה שאני יעשה לך חיקוי של דוכיפת?
והנהנת. אני רוצה. והוא עשה ואת צחקת. גם הרוח צחקה).

IMG_20160307_082527

שיר של רוברט בליי ושמש

»

  1. זהו. התמכרתי. תודה על המילים שלך היפות. את מחייכת אותי ומועכת לי את הלב גם יחד. נהדרת.

  2. לא מזמן ראיתי ראיון בין דיפאק צופרה לאסטרופיזקאי מנאס קפאטוס.בין היתר מנאס קפאטוס אמר שם לדיפאק צופרה:
    המציאות קיימת משום שאנחנו קיימים.הוא לא התכוון אנחנו במובן הייחודי של המילה כמובן,אלא אנחנו כמודעות.
    תמיד מפליא אותי לראות לעיתים איך המדע מחזיר אותנו למחשבות שנהגו מאות שנים קודם לכן ואני חושב,בוריאציה מסוימת על דיקארט ועל ברקלי ועל הרקליטוס האפל.אם כל דבר קיים כאשר "אנו" תופסים אותו במודעות(הוא יכול להיות קיים שם גם לפני כן,אבל לא ניתן להוכיח זאת,לפחות לא מדעית)הרי שגם אנו קיימים רק כאשר אנו תופסים את עצמנו ורק כאשר אנו נתפסים במודעות של האחרים."כעצמים ברוחו של אלוהים" מחינות מסוימות בהחלט מתקבל על הדעת כי גם אלוהים קיים כאשר יש מישהו התופס אותו בבחינת מאמין.כמובן השאלה היא איזה אלוהים.אז אמנם לא אני חושב,אני קיים,אלא "אני" "קיים" כמשתנה מתמיד, משום שיש מודעות התופסת אותי.יחד עם זאת, אני לא קיים בבחינת יציקה יציבה של דבר מה בעולם,לא גבר,לא אישה,לא חי או דומם,אלא בבחינת משהו הנוצר כל העת מחדש דרך המודעות התופסת,שאף היא משתנה.ממש עוף החול.אם תאמיני בזה או לא,שגרה היא כנראה משהו שאינו יכול ממש להתקיים…ובאשר לכל הממשות,בואי נמשיך לחייך אליה,אני בטוח שהיא תחייך אלינו,גם אם בדרכים לא תמיד מובנות באופן מיידי:).

    כי כמו שאמר מי שאמר,הכל זורם ולא נכנסים לאותו הנהר פעמיים…

    disclaimer

    פסקא זאת מוגשת כנקודה להרגשה(לא למחשבה:) ולא מטעם ג.יפית.פסקא זאת אינה מתיימרת להטיף למשהו,להכיר במשהו או לעודד מישהו או משהו לחשוב דבר מסוים.פיסקא זאת אינה מתיימרת להיות האמת או אינה מתיימרת לחשוב שהאמת היא משהו שיכול להיתפס במודעות.פיסקא זאת אינה באה לעודד אנשים לצפות בדיפאק צופרה(אותי דווקא הראיון הצחיק מאוד במידת מה בגלל הניסיונות הבלתי נגמרים של דיפאק צופרה לחלץ מסקנות מדבריו של האסטרופיזקיאי).
    אני עצמי איני דוגל בחילוץ מסקנות,בהגנה על האמת,במסעי צלב למען האמת וכיוצא באלו.אמת מארץ תצמח וכשהיא צומחת-יש לה פירות.אבל פירות יכולים להיות גם רעילים ולא מתאימים לכל אחד.

    כמו אל תנסו לחפש את הראיון באינטרנט בחינם.דברים טובים עולים כסף.יש גם דברים טובים שלא עולים כסף,אבל יש להם מחיר אחר.בכל מקרה,חיקוי של דוכיפת הוא דבר מומלץ.רכישת ספר של רוברט בליי וכניסה לטראנס היפנוטי מקריאת שיר,דבר מומלץ הוא.

    תבורכי.

  3. מעניין מה הכוח האלוהי שגרם לי לכתוב לפנות בוקר פסקא במקום פסקה.
    לדעתי זה מוכיח שאפילו המילים לא יציקות קבועות בעולם.
    זה דווקא נראה לי הרבה יותר יפה ככה עכשיו..

    כאילו הכל נברא בפסק-אות.יאללה,יוצאים מהטראנס
    וחוזרים ללשגרה

    🙂

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s