האהוב (יומן מסע, יום 4)

רגיל

 

חמישה שירי מסע קטנים מאת עדי עסיס

*

בוקר צפורים
קוראות לאן הן
רוצות שאבוא

*

בהלת רכבת
כרבולת מתעורר
לצד ענת

*

בלגן כוכבים
בואי נסדר מחדש
את השמים

*

שמיים לבנים
צפור ללא עבר
מצייצת שמח

*

לילה רחוק
מהבית מחפשים
כוכב פשוט

IMG_20160305_232809 (1)

הכל תלוי

»

  1. אגב סידור מחדש של השמים,בלגן של כוכבים,אני זוכר איך הפעוט הנמרץ שלי בן השנתיים וחצי אמר לי יום אחד:"אבא,מי אכל את הירח?"

    ובכן,שאלה בהחלט לגיטימית,שאלה טובה.היחס שלנו אל הכוכבים מתחיל, אם כן, כבר בגיל צעיר מאוד.אולי יונג צודק בנוגע לסמלים הארכיטיפים.אולי אנחנו נזכרים במשהו עמוק מאוד.כמעט לא מעלמא הדין.אני תמיד מתרגש כשאני רואה ירח מלא או את חגורת אוריון או את ביטל ג'וס או מדמיין את הערפילית הקדמונית ההיא שנמצאת אי שם באמצע בין שלושת הכוכבים,שם אומרים נוצרים כל הזמן עולמות חדשים.
    לא יודע למה אני מתרגש,אני פשוט מאוד מתרגש.אבק כוכבים סנטימנטלי שכמותי.והבטחתי לשני הילדים שיום אחד בהיר אקח את שניהם למדבר,שם נוכל לצפות בכוכבים ישירות ללא אורות מתעתעים ועם הטלסקופ "המקורי" של גלילאו..:)

    בכל אופן,מאז הילדים שואלים אותי תמיד מתי הולכים למדבר ואם אין במדבר הזה חיות טרף וכשהם שואלים אותי על המדבר קורה שאני נזכר לעיתים במדבר של ביאליק ולעיתים במדבר של ואלזר.ולעיתים אני סתם מדמיין שאני שוכר לי איזו בקתה עם כמעט שום דבר ויושב שם כמה חודשים.ולעיתים אני נזכר בשיר של ייטס על מקום אחר לחלוטין.אני נזכר באי איניספרי,הנה:

    "אקום לי ואלך לאינספרי,
    ושם אבנה בקתה מחמר וזרדים,
    תשע שורות שעועית, כורת הומיה,
    במערת-היער לבדי.

    ושם אדע שלוה, שלוה יורדת אט,
    נוטפת מצעיפי בקר למקום צרצר שר;
    שם זהר בחצות ויקוד סגול ביום,
    והערב מלא כנפים של ציפור.

    אקום לי ואלך, כי יום וליל תמיד
    אני שומע מי אגם מלחכים חופים;
    עומד על אם הדרך, על אפר מרצפות,
    אני שומע את קולם בתוך לבי."

    הנה ,עוד שיר משר הטבעות:)

    "לא כל הזהב יש לו זוהר,
    לא כל תועה-דרך יאבד.
    גם בא בימים יש לו תואר
    ושרש עמק לא ישמד.
    מרמץ תצא אש ותרב,
    מאפל האור יהלוך;
    גם להב נתוץ יהיה חרב
    וההלך ישוב וימלוך"

  2. וככה אני יודעת שיש לך שני ילדים! קח אותם למדבר ותצפו בכוכבים. ואחר כך לכו לכפרוצ'קה ברחוב אחווה בערד, יש שם את הפיצה שליזה עושה בידיים שלה וזו הפיצה הטובה בעולם. וקולה. ותהיו מאושרים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s