הבדידות (יומן מסע, יום 3)

רגיל

 בדידות: מדריך מעשי

  1. לכי למקומות הומי אדם. הסניף הזעיר של הדואר בקניון, דוכן הלוטו. שופרסל, תעמדי זקופה סמוך לשימורים.
  2. תשאלי את הסדרן, "סליחה, איפה זה הירקות הקפואים?".
  3. בדרך חזרה תעצרי מול זה שמנגן בגיטרה סמוך לסופר שוק. את יכולה למחוא כף ולהזיז את הראש מצד לצד.
  4.  בתחנת האוטובוס ברחוב יהודה תוציאי את השיר שהוא כתב לך מהארנק.
  5. בעדינות, הוא כבר מרופט:
  6. "דבר לא מפר את השקט / מלבד החרישיות / בה את מושחת לק על ציפורני כפות רגלייך / האדום המבהיק הזה / הוא הדבר היחיד שאת לובשת לגופך / כשקרניים אילמות של שמש / משתרבבות מבעד לשלבי התריס / משרטטות עלייך סימנים בשפת הצל / והאור / והתשוקה המציפה אותי בבת אחת".
  7. דבר לא מפר עכשיו את השקט שלך.
  8. תתגעגעי. גם תשמחי בלב שמישהו כתב לך שיר כזה סקסי ויפה.
  9. לכי לכפרוצ'קה, תזמיני את עצמך לנשיקת שקדים ולקפה.
  10. תוך שאת שותה ומביטה בנוף תזכרי ביוקו אונו ואיך היא ישבה במרכז הבמה, ואנשים עלו בזה אחר זה וגזרו לה את הבגדים. הידיים היו שמוטות לצד הגוף עד שמישהו גזר את החזייה והיא כיסתה באיקס את השדיים. רוח מדבר חורפית תעבור ואת תצטמררי.
  11. בבית הזמני תעשי דברים עם הידיים שלך: תכיני סלט, תבשלי פרחי ברוקולי קפואים, תשטפי כלים.
  12. דברי עם אנשים זרים, תשאלי איך מגיעים.
  13. אם שואלים אותך ספקיקינג אינגליש. תגידי, יס.
  14. אם שואלים אותך גאווירצי פארוסקי. תגידי, דה!
  15. אם שואלים אותך אינתי בתחקי ערבי. תגידי, אייווה.
  16. אם שואלים אותך שפרכן זי דויטש. תהנהני.
  17. רצית להיות לבד, אז הנה את לבד. תסתמי.
  18. תזכרי שאת העריסה של עצמך. תתנועעי.
  19. תנשמי.
  20. תכתבי.
  21. צלצלי אליו, תגידי לו: "הי, זו אני. אני קצת בודדה". והוא יגיד לך: "תני לי כמה שעות, אני בא".
IMG-20150307-WA0002

Tea, anybody?

»

  1. עוד!עוד!עוד מיומן המסע הזה!(הוא יהיה אחד הטובים,אם לא הטוב שבהם:)

    by the way,ich sprache etwas deutch,nicht alles forgetten
    יא זניו נימנושקה גבריט פרוסקמו…:)

    אנו תמיד לבד,אבל מי אמר שזה כל כך נורא?.טוב,זה נורא לפעמים,אבל אנו שוכחים פתאום וזה עובר
    ותמיד יש מישהו בסביבה,אפילו בסביבה זרה שמזכיר לנו את דבר היותנו אנושיים ונוכחים ואז אנו כבר לא לבד
    ובעצם לא היינו מעולם לבד(אני אוהב לסתור את עצמי,זה כיף!:)

    סלחי לי שוב על התגובה הקצת דרמטית,אבל ללכת ולהיעלם בעיר זרה,הרי זה חלום ישן נושן שלי והנה את פותחת לי חלון לחוויה הזאת.טוב,לפחות לא נצטרך להזכיר לך להמשיך לכתוב, אפילו אם לפעמים זה מרגיש לך כמו להיות יוקו אונו על הבמה:)

    • תעשה את זה, זה כל כך כיף. וזהו, היום פוסט אחרון לפני השגרה. ויוקו אונו, כן, הזכרתי אותה בגלל הבדידות שלה על הבמה אבל הפרשנות שלך נכונה.

  2. "הבדידות היא משהו שבלעדיו אין אנו עושים דבר" בתוך "לכתוב"-מרגריט דיראס

  3. מה שאני אוהבת אצלך, מאוד, זה שאת כותבת כמו תערוכה במוזיאון, אי אפשר לקרוא את זה בלי לראות את הצבעים, והתאורה, ואת הקפה שהזזת הצידה בזמן שחשבת וכתבת. ואף פעם אין אצלך מילה מיותרת. גם לא מלים מיותרות.

    • אני ממש שמחה שאת אומרת לי את זה, בעיקר כי את הטקסטים של המסע כתבתי, בניגוד להרגלי, במשך כמה שעות כל יום, בדרך כלל אני נותנת לטקסט להתבשל כמה ימים, לפעמים חודשים. אז קצת חששתי מההתחייבות הזאת, אבל כמו המסע עצמו, היה בזה משהו מאוד משחרר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s