שיר יום הולדת 2015 או: למה לחכות עד 2020?

רגיל

שיר יום הולדת 2015

הָיָה טוֹב וְהָיָה רַע,
כָּתַבְתָּ אֶת זֶה בַּשִּׁיר שֶׁלְּךָ

הֶעֱבַרְנוּ בֵּינֵינוּ כּוֹסוֹת, סַכִּין וּמִלְחִיָּה.
בַּלַּיְלָה הָפַכְנוּ מְכוֹנַת נְשִׁימָה עַתִּיקָה

הָלַכְנוּ לַעֲבוֹדוֹת. חָזַרְנוּ בְּ-63.
עוֹנוֹת חָלְפוּ שְׁלֵמוֹת

בַּחֲנֻיּוֹת קָנִינוּ מִצְרָכִים:
כַּדּוּרִים נֶגֶד חֲלוֹמוֹת, שָׁלוֹשׁ עַגְבָנִיּוֹת
(כָּל שָׁנָה הֵן יוֹתֵר יְקָרוֹת)

הֶחְלַטְנוּ מֵרֹאשׁ שֶׁאֶת הָעֶצֶב נֵחָלֵק לְמִשְׁמָרוֹת:
יוֹם א' אֲנִי, יוֹם ב' אַתָּה.

יוֹם א': הִתְיַצַּבְתִּי בַּזְּמַן עִם תִּגְבֹּרֶת דְּמָעוֹת
יוֹם ב': שׁוּב הִשְׁתַּמַּטְתָּ מֵהָעֲבוֹדָה.

בַּיָּמִים שֶׁאֲנִי מִשְׁמֶרֶת עֶצֶב
גּוּפְךָ מַמָּשׁ מָקוֹם.

בַּיָּמִים שֶׁאַתָּה
אֲנִי אֲבוּדָה.

נָשָׂאתִי אוֹתְךָ עַל גַּבִּי: רָצִיתִי בִּשְׁבִילְךָ

נָשָׂאתָ אוֹתִי עַל גַּבְּךָ: הָיִיתִי כְּבֵדָה
כְּמוֹ דֻּבָּה עַקְשָׁנִית וְהָיִיתִי שֶׁלְּךָ

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵי הָאַהֲבָה, אֲשֶׁר יָצַר אוֹתְךָ
וְצִיֵּר לִי מַפָּה לֹא מֻשְׁלֶמֶת, דַּי טוֹבָה, מִלִּבִּי אֶל לִבְּךָ

"אִם תָּמוּת לְפָנַי, אֲנִי אָמוּת"
"שְׁטֻיּוֹת. תִּמְצְאִי גֶּבֶר חָדָשׁ תּוֹךְ שְׁנִיּוֹת"

"אִם אֲנִי אָמוּת לִפְנֵי, תִּתְחַתֵּן עִם ת'
הִיא הֲכִי מַתְאִימָה לְךָ מִכָּל הַמְּשׁוֹרְרוֹת"
"טוֹב"

לֹא הָיוּ לָנוּ יְלָדִים וְלֹא פִּתְרוֹנוֹת,
גִּדַּלְנוּ צִפֹּרְנָיִם וְשֵׂעָר וְאָבָק בַּפִּנּוֹת.

"מָה טוֹב?!
חֻצְפָּן!"

חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי דְּפוּקָה
חָשַׁבְתָּ שֶׁאֲנִי יָפָה,
חָשַׁבְתָּ שֶׁאַתָּה פַּחְדָן
חָשַׁבְתִּי שֶׁאַתָּה מַלְאָךְ
בִּדְמוּת אָדָם
וְהָיִינוּ גַּם אֶת זֶה וְגַם

אֲנִי הָיִיתִי מוֹרָה וְאַתָּה הָיִיתָ פָּקִיד
גַּרְנוּ יַחַד בְּדִירָה מִסְפָּר חָמֵשׁ,
שְׁנֵי חֲדָרִים בִּרְחוֹב כַּלָּנִית

קָרָאתָ לִי תּוּת, בַּשָּׁעוֹת הַקְּטַנּוֹת – תוּתִית
קָרָאתִי לְךָ בְּשֵׁמוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר טִפְּשִׁיִּים
לְמָשָׁל, בּוֹנְבּוֹן בּוּדִיבּוֹן הַשֵּׁנִי.

לִפְעָמִים פָּשׁוּט רָקַדְנוּ בַּדִּירָה הַזְּמַנִּית, לֹא הָיוּ לָנוּ סִבּוֹת
חוּץ מִזֶּה שֶׁבְּרַדְיוֹ נִגְּנוּ יוֹם יוֹם אֲנִי שֶׁל זֹהַר אַרְגוֹב.

בְּיָרֵחַ הַדְּבַשׁ בִּצְפַת הָיִינוּ רְעֵבִים מְאֹד,
אַחַר כָּךְ קָרוּ דְּבָרִים יוֹתֵר גְּרוּעִים:
אִבַּדְנוּ מִזְוָדוֹת וְתִינוֹקוֹת וַחֲבֵרִים.

הַמִּלְחָמוֹת פָּרְצוּ בַּקַּיִץ.
בִּסְתָו נָשְׁרוּ עָלִים עַל קְבָרִים טְרִיִּים.
אַחַר כָּךְ בָּא הַחֹרֶף וְהַכֹּל הוּצַף

בְּאָבִיב עָבַר אֵיזֶה מְשֻׁגָּע וְצָעַק:
כֻּלָּם לָצֵאת, הִתְחִילוּ הַחַיִּים!

אֲנִי בְּסַךְ הַכֹּל רוֹצָה לֶאֱכֹל אִתְּךָ גְּלִידָה אֲמֶרִיקָאִית
כְּמוֹ בְּ'מוֹנְטָנָה' אַחֲרֵי הַפִּיקְנִיק, כְּשֶׁהָיִינוּ יְלָדִים:
קַצֶּפֶת, דֻּבְדְּבָן, אֱגוֹזִים, בּוֹא נִשְׁתּוֹלֵל, אַרְבָּעָה כַּדּוּרִים.

חָשַׁבְנוּ שֶׁאֵין לָנוּ כְּלוּם וְזֶה כָּל מָה שֶׁהָיָה:
שְׂמִיכַת פּוּךְ, פּוֹתְחָן, לִבְּךָ, לִבִּי סְמַרְטוּט רָטֹב.

אֲנִי מְדַבֶּרֶת אִתְּךָ עַל הָאֹשֶׁר פֹּה:
הָעֶצֶב, הָחָרָא, הַחֶסֶד, הָרַע וְהַטּוֹב.

11.11.2015

»

  1. ענתי יקרה,היה לי עצוב וגם קצת שמח לקרא אותך. אנחנו מתגעגעים. ננסה לתאם מפגש בקרוב.
    נשיקות

  2. ענת, עכשיו גם קראתי הפוסט הקודם. תודה לך על הרגעים הקסומים. מבלי שידעת "מיניתי" אותך לפני שנים להיות אחראית על החלקים היותר מורכבים ועדינים בנשמתי, אותם חלקים שאיני מגיע אליהם בחיי היום יום שלי וכל פעם אני מופתע שהם בכלל קיימים. ושוב תודה.

  3. את מלכת הלבבות, קלף מנצח בחפיסת הקלפים של החיים. אין לי דרך טובה יותר להסביר כמה את. זה יפה כל כך.

  4. איזה יופי!אני אוהב את שירי ימי ההולדת הללו!

    כמו הפוטונים,שמאה אלף שנים לוקח להם לעבור את כל המרחק מליבת השמש אל היקפה,כך גם השירה.
    מי שמביט באור לא בכוונה שלמה,אינו מבין תמיד עד כמה עמוק כל התהליך.האור מגיע אליו מהר ועובר מהר.הוא יכול לפספס את כל זה,לפטור זאת בהינד ראש,אולי באדישות,מבלי לדעת עד כמה הוא חייב להיזהר.הרי הוא כאדם שהתרגל לנס,ואינו יודע עוד שהוא נס.הוא שכח,כמו כל הדור ההוא שלא ידע את יוסף בעל החלומות.

    כל הכאוס הזה של החיים אינו אלא אשלייה.כך נוצר לו אור בגרעין הפנימי ביותר,באמצעות החיכוך הכאוטי הזה
    בין "מוסר" "ומקבל".בין המוסר "לעצמו" ובין המקבל "לעצמו."
    כך אור הופך לאנרגיה המניעה עולמות, היוצרת אינטראקציות אינסופיות המותירות חומר חותמות.

    וכמו ששמעתי פעם אסטרופיזיקאי אחד אומר(פחות או יותר),יש פוטונים המגיעים עד אלינו ושום עין אינה שוזפת אותם,הם עלולים להיתקל בדברים אקראיים לחלוטין,נניח ישבנים בים.:)

    גם לישבן מגיע אמנם כיסא של כבוד,כאשר הוא משתזף,אבל בכל אופן,אני מעדיף את ההיתקלות החזיתית עם חלקיקי האור,שאינה משאירה מקום לספק.העין רואה מה שהיא יכולה לראות בכל זמן נתון ומה שהיא רוצה לראות לעיתים.להביט בשמש ישירות אמנם אינה יכולה,אבל אפשר לשכללה על מנת שתוכל להכילה,לתעלה,לגאלה.

    ואור שהגיע אלי,מקבל מקום של כבוד,לנצח נשאר אצלי ומאיר לי את דרכי דרך החיים שהוא יוצר בתוכי שוב ושוב.

    אה,קצת פאתוס?לא נורא.בכל אופן מדובר בשירה.וטוב שאנשים ידעו מהוא אור,מה מקורו, ובמה הם מתבוננים,
    אם הם לא מעדיפים לעצום עיניים ונרדמים.

    יום הולדת שמח!תמיד!כל הימים.

    (טוב,מוטי,מספיק עם החרוזים הללו,הם ממש מוגזמים:)

    • תודה, מוטי, מזל טוב גם לך ולאור ולפוטונים ולאסטרופיזיקאי. ולישבנים. מזל טוב לעננים. אתה תמיד כותב לי כל כך יפה ורחב ונדיב.

  5. ענתי. השיר הזה יפה כל כך. לא יכולתי להתאפק ובכיתי בקול רם (עם התייפחות ויבבה!) ואז כמובן התקשרתי למישהו אחד שאת מכירה להקריא לו בקול רם.
    משהו בכתיבה שלך תמיד אוסף אותי, כמו שאוספים חבורה רעשנית של ילדים ממשחק וקוראים להם לאכול שניצל בבית, או אולי כשאוספים אישה שהולכת לאיבוד בעיר גדולה (למשל ניו יורק).
    ולגבי ברוך אתה ה' אלוהי האהבה- בהחלט הבנתי עכשיו משהו שמחבר ביני לבינך! אנחנו מאותה כנסייה בעצם.
    ניסיתי לצלצל גם היום וגם אתמול, פספסתי אותך בגלל פער השעות. אנסה מחר. נשיקות, ציפורת

    • כן, אני מאוד מסדרת ואוספת. זה בגלל שאני מפוזרת ובכל מקום. אני מנסה לאסוף. והייתי רוצה שגם שתינו נתאסף סביב איזו עוגת פרג או פאי רועים טבעוני שלך. הייתי רוצה את זה בקרוב.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s