הארכיברית

היא הלכה עם הילד לחפש את הספר. בחנות השנייה הם מצאו ערמה קטנה והיא ביקשה מהילד שיחזיק והיא תצלם. שמאלה, היא אמרה לו, עוד קצת. תתקרב ללב. התקרב. הוא ילד טוב, אמרה, החזיק ישר. רואים שהוא מתוק, אמרתי לה, תראי איך הוא אוחז את הספר בעדינות נחושה, כאילו זה בן אדם קטן ממנו. אגב בני אדם קטנים, אמרה, הוא שאל על מה הספר. מי? גורי. ומה אמרת לו? שאני עוד לא בדיוק יודעת, אני רק בטוחה שזה ספר על אהבה. איך ידעת? לא ידעתי, פשוט לידך שמו את "האהבה הכי גדולה בעולם" של שירה כרמי וזו המילה הראשונה שבאה לי לראש. אה. אז על מה הספר? על אהבה. ועל פרידה ועל מלחמה ועל אישה אחת שעובדת בארכיב ממשלתי. זה מבוסס על מקרה אמיתי? היא שאלה. אל תדאגי, אמרתי לה, זה לא עלייך ועליי ועל הזמן שאת היית הבוסית שלי ואני הפקידה. אז מה? אפשר אולי לומר שזה סיפור אגדה.

(ותודה לגורי ולאמא שלו)