עם הפנים לים

רגיל
עינת פלד

עינת פלד

חוף גורדון 13.10.14

העבים היו קטנים ככרים, כמעט לא עבים מרוב אווריריות והשמיים, מיטה רחבה שממנה נפלנו מזמן, סדינים וציפות, צחות וכחולים. אמרתי לעדי, העננים, מה אכפת להם הכאבים שלנו, הם פשוט שם ושטים. שכבנו קרובים ומלוחים על המגבות. אחר כך קמתי נחושה כמו בוקר ונכנסתי שוב אל המים והם קיבלו אותי בגלים פתוחים ורכבתי עליהם בבגד ים המבריק, קלה כמו ילדה וצחקתי צחוק רטוב אל מול כל העושר שישנו – מטבע אחד של שמש. זה היה טוב. וכשיצאתי אכלנו ענבים.

אלינה שפיסלוב

אלינה שפיסלוב

חוף הילטון 15.10.14

בראשית ברא אלוהים את החסקה ואת היונים השמנות. את האישה שיושבת בגבה ומביטה איך העונה בדיוק עכשיו מתהפכת, משתנה, ברא. בראשית ברא אלוהים את הפתאום יורד גשם והמים אשר מעל הרקיע נפגשים עם המים שתחת לרקיע ומתנשקים בסערה כמו אוהבים חדשים. ואת כל תבואות השמש ואת המון הים ברא. ויברך אלוהים את הסוף ואת ההתחלה. את האדם הקטן שצורתו צורת ילד ואת האדם הגדול שלפעמים צורה לו מרוב מעשים ורגשות, מחשבות ומשימות. ואת צורת העולם שכל העת משתנה. ואת המילה רעם ואת המילה רעד ואת המילה אכסדרה ואת המילה גב. ואת הקו. וירא אלוהים כי טוב. ולפעמים היה רע. האישה, שכבר הספיקה לברוח ולהסתתר תחת גגון של בית קפה סמוך, עמדה בעין הסערה, ואחרי רבע שעה עשרים דקות אלינה בראה לה חברה ואז נבראה להן שוב שמש קטנה, זהבית, שיצאה להציץ, פנימה והחוצה, כמו יונה חגיגית והן ישבו בחזרה רק עוד רגע מול המים, סמוכות ומביטות. ואז היא הרגישה הרבה יותר טוב.

חוף פרישמן 18.10.14

הילדה מתולתלת וסרט אדום בצורת פרפר צרור בשערה. היא רצה לפני ואחרי היונים במעגלים, בודקת מפעם לפעם שמלבד מבטי היונים המשתאות, גם ארבע עיניים אוהבות עוקבות אחריה. מלאת מרץ, היא פוקדת על הציפורים: "בואו אחריי!". אחר כך, כי היא מנהיגה שהתעייפה, היא משתטחת על החול במכנסי הג'ינס הזעירים ובחולצה החלבית ומניעה את הידיים מעלה ומטה ולכל הכיוונים, שוחה פרפר בחול. הים היום סוער והמציל צועק מפעם לפעם בכל שפות החוף: "צ'ילדרן, ויאן איסי, יש מערבולות". בבוקר תחזור הילדה לגן, הוריה – למקדשי הניאון. בעונה החדשה, כמו בכל העונות, יישארו חופשיים רק קשישים כרסתנים במכנסיים קצרים משוכים עד המותניים, וקשישות בבגדי ים שחורים או פרחוניים, שדיהן הגדולים ארוזים בקפידה, זקורים כחרוטים, מתעמלים באור העולה. אחרי שיעזבו בהגירה הגדולה הקוקיות, הבזים האדומים, החסידות, תישארנה היונים מטופפות לבדן בעיגולים, נטולות הנהגה. ויישאר לנו הים – גבה גלי. והפרפר החכלילי מהסרט של הילדה. הוא נפל כמו עלה נושר תוך כדי משחקה, נותר על החוף.

מיכל בוננו

מיכל בוננו

16.11.14

את מאמינה באהבה?

אני מאמינה בים.

את מאמינה באלוהים?

אני מאמינה ברוח שמחליקה היום את הזהב הכהה של החול הרטוב, כמו אֵם את שער תינוקה.

את מאמינה באינטימיות?

אני מאמינה שהכיסא הזה פנוי. אפשר לשבת?

את מאמינה בייאוש?

אני מאמינה בילדות השמנמנות. עכשיו הן קצת שמחות שאיש לא סוחב אותן לים והן לא צריכות להכניס את הבטן חזק כשהן מורידות הבגדים בחוף.

את מאמינה בחיים אחרי המוות?

אני מאמינה בקשישים היפים שבאים בכל מזג אוויר ומתעמלים מול המים.

את מאמינה באמנות?

אני מאמינה בךְ. בא לך סיידר חם?

את מאמינה בהשראה?

אני מאמינה במוכר הארטיקים, איך הוא מתפרנס עכשיו? זוכרת איך שהוא עובר וצועק "אני הולך, אני הולך"? בואי ניכנס לתוך העיר, נהיה לי קר.

את מאמינה בשנאה?

לא. אני מאמינה בתמנונים. שמעתי שיש להם שלושה לבבות. את חושבת שהם יכולים לאהוב פי שלוש מאנשים? 

 חוף גורדון 30.11.14

המים לא כועסים עלייךְ. החול לא שואל למה לא באת בשבת. הגלים לא אומרים לךְ, רזית או השמנת? השמנת. התמנונים לא מסננים אותך אחרי דייט אחד, הם שולחים לך יד. ועוד יד. קו האופק לא מחלק לך ציונים של מאחת עד מאה, מצוינת, טובה מאוד, טובה, בינונית, רעה, רעה מאוד, לכי תמותי. את לא מאכזבת את שובר הגלים. היונים השמנמנות לא חושבות שהבחירות שלךְ שגויות. הים לא מאנפרנד אותך. השמש, לא אכפת לה אם את אשכנזייה או ספרדייה, היא צובעת את הלחיים שלך בפודרה האישית שלה. זהב ורוד. למגדלור לא משנה הלאום, הדת, הגיל, המגדר, ההשכלה שלךְ. הוא מסמן לך אט אט, אַתְּ  ספינה בודדה, איך לחזור בבטחה אל החוף. הדרורים שמתחרים ביונים על שאריות הצ'יפסים הרטובות, לא עושים לך שיחות הערכה שנתיות או נותנים נקודות על תפקוד יעיל ונלהב ונאות. הם מטופפים מעדנות על החול. העננים לא לוקחים ממך עמלות על כל משיכה, לא שולחים התראות על מינוסים, לא מעקלים לך טלוויזיות שבורות. הם שטים מעלייךְ, נטולי חסכונות, בשמיים העשירים. סירות המפרש סלחניות. בימי החורף השמשיים נדמה לךְ שאת שומעת את הסירוניות שרות במיוחד בשבילךְ שיר מתוק: "פּוּס פְסִיגְדָה בּוּדִיט צוֹנְצֶה, פּוּס פְסִיגְדָה בּוּדִיט נְיֵיבָּה". הדולפינים פשוט משתעשעים בלב ים. הלווייתנים הנדירים גם. הסלמונים אי שם שוחים בנתיביהם חזרה הביתה, לגדות האגמים המתוקים. אצות הים רוקדות לעצמן את צ'ה צ'ה צ'ה ריקודן. את יושבת בדיוק במקום שבו כל העונות נכונות. וגם אַתְּ בדיוק נכונה. שבי שקטה. כשיבוא הקיץ תוכלי להיכנס שוב פשוטה, מים חמימים יעטפו אותך כמו שמיכה תכלכלת ששוליה תחרה רטובה והים יחבק אותך כמו אֵם אינסופית, רחבה מאוד.

עינת פלד

עינת פלד

האיורים והטקסטים לקוחים מהפרויקט "עם הפנים לים – רישומים, רשימות". זה פרויקט של המאיירת עינת פלד, בשיתוף עם האמניות אלינה שפיסלוב ומיכל בוננו. ואני עם המילים. התכנון המקורי של עינת היה ליצור ספר שמשלב ציור, רישום וכתיבה ומזמין את קוראיו להליכה לאורך החוף התל אביבי, מיפו בדרום ועד הרצליה בצפון. בינתיים, עד שנמצא הוצאה או מימון, אנחנו מפרסמות חומרים שלנו ושל אורחים נהדרים בדף הפייסבוק שלנו. מוזמנות ומוזמנים! 

»

  1. נו,ללא התרבות הרוסית הגדולה,אנה אנו באים?:)

    זאת תרבות שמבוססת כולה על הים,על ים הרגש ועל האור האלוהי הנוגה עליו כל הזמן מלמעלה ועל תהומות
    האפילה המסתחררות כמו תמנונים מלמטה(גנבתי לך תמנון,מצטער!:)
    אולם קו החוף, הוא רק ההתחלה.הקסם בים הוא לראות את קו האופק ולדעת בו זמנית שהוא לא ממש קיים או שקו החוף הוא הוא אחד מקוי האופק האפשריים!המקום שבו אנו נמצאים הוא תמיד אופק של מישהו אחר ולעיתים זה אפילו האופק שלנו.:)

    אבל כל קו הוא קימור מתגרה לעיתים שאליו הים שולח מבטי צונאמי אדירים.לעיתים הביטחון היחיד שקיים הוא במעמקים ויש אנשים שחייבים לטבוע על מנת לפגוש כמעשה חסד את בתולות הים.הן תשאנה אותם רחוק ועמוק,אולי רחוק מדי,אולי עמוק מדי,ולא ישובו לעולם.

    "ויברך אלוהים את הסוף ואת ההתחלה. את האדם הקטן שצורתו צורת ילד ואת האדם הגדול שלפעמים צורה לו מרוב מעשים ורגשות, מחשבות ומשימות. ואת צורת העולם שכל העת משתנה.."

    מה עוד רציתי לומר?הא,את ולאה גולדברג אחיות,כך זה נראה לי.זאת נראית לך מחמאה?לדעתי כן.

    הנה שיר של בוקר ועוד מעט אכן כבר בוקר.(בחרתי הפעם כמובן זמרת סופרן נהדרת מהמסורת של דוסטוייבסקי:)

    🙂

    • אז השארת לי שני תמנונים ומחמאה אחת גדולה, מוטי. ואת הלב שלך, שנמצא בכל מה שאתה כותב לי. ותודה על היופי הזה שצירפת, אגב דוסטויבסקי ורוסים, את ליאוניד ציפקין "קיץ בבאדן באדן" כבר קראת? זה ספר בשבילך. מאה אחוז.

      • תודה על ההמלצה הנדיבה.הפרטים על הספר באינטרנט בהחלט עוררו בי את הרצון והסקרנות לקרוא אותו.שאלת האנטישמיות של דוסטוייבסקי או כל יוצר גדול אחר צריכה לקבל "מענה" או התייחסות בפרספקטיבות עמוקות יותר מאלו שאנו רגילים אליהן בדרך כלל,כחלק מהתגובה האוטומטית של האישיות שלנו,"הזהות" שלנו.קלעת למטרה,הנושא הזה מאוד מעניין אותי ולו רק משום שגם אני מאוד "אוהב" את "דוסטוייבסקי"(ואני אחד מרבים מאוד).אבל מיהו באמת דוסטוייבסקי,האם אנו באמת מכירים אותו,יכולים להכיר?

        ובכן,אולי רק את עצמנו ודרך עצמנו,אולי גם אותו, ולא כסופר,כאישיות תרבותית אוניברסלית,אלא כאדם.בשר ודם,בן תמותה.עפר ואפר.אבק של כוכבים.

        לא היה מעולם דוסטוייבסקי אחד,היו לפחות שניים,אולי שלושה,אולי תריסר כפילים שעשו דברים מפעם לפעם ופעלו בשמו.וכך זה עם כל אדם.איך כתבת?" צורה לו מרוב מעשים ורגשות, מחשבות ומשימות"

        דרך אגב,הפרק הראשון של החיים כמשל,על שתיקת האדמה,הרי הוא כולו עומד בסימן דוסטוייבסקי(ראי רגע הארתו של אלכסיי בספר השני ואת תפקידה של האדמה שם)
        ואני מזכיר את פנחס שדה כרגע כי גם הוא עומד כאיזושהי דמות של אמן שעומדות בנוגע לאישיותו כמה סימני שאלה.אבל פנחס שדה אינו אלא משל,אין פנחס שדה,יש רק משל.ואנו הנמשל.

        התרבות הרוסית הזאת שאני מדבר עליה,מקבלת את האדם ומכילה אותו כפי שהוא,כדייר של התופת שיש לו הפוטנציאל בכל רגע נתון להיות מזוכה בחסד אנושי של אהבה(לא,לא רק אהבה אלוהית,ממש לא.:).אבל תנאי ראשון להיות מזוכה באיזשהו חסד אפשרי,הוא לעשות אותו חסד גם עם האחרים.נדמה לי שקאמי לקח את המוטיב הזה מדוסטוייבסקי ושינה אותו במקצת,הדמות של הקדוש החילוני שלו היא בדיוק כזאת.
        בסופו של דבר מי שאינו יודע להעניק אהבה,לא ידע לזהות אהבה כאשר תהיה בסביבתו,היות שאדם כזה מפתח גישה צינית לחיים וגישה צינית פירושה צינה,פירושה כפור.הדוב הרוסי,לעומת זאת,הוא בעל פרווה חמה ועל כן הוא מאוד חם.:)

        אז דוסטוייבסקי לא אהב יהודים?לא נראה לי.הוא עצמו אהב "יהודים" ולמעשה לא ראה הבדל בין "יהודים" ללא "יהודים",אבל המהמר הכפייתי שבו,שהיה צד קטן ועקשן בתוכו,הוא זה שלא אהב "יהודים".(הנה תיאוריה פסיכולוגית,למרות שאני לא אוהב תיאוריות פסיכולוגיות:)

        את הצד הזה עלינו לגאול(בתוכנו כמובן:) באמצעות זה שלא נשפוט את דוסטוייבסקי כמכלול אלא נקבל אותו כפי שהאב זוסימה קיבל את העולם ואת כל הפרטים בו,כמקשה אחת.דהיינו כדבר מה שאינו שונה מאיתנו(תיאור חייו של האב זוסימה למשל באחים קרמזוב נועד להמחיש זאת לדעתי:)

        גם כאשר האדם קדוש לחלוטין,משהו בטבע האנושי יבקש למצוא בו תהלה וגם דוסטוייבסקי הבין זאת מצוין,כאשר תיאר את הפסטיבל הגרוטסקי של הירקבות גופתו של זוסימה לאחר מותו ואת תגובתה האפלה והדמונית של הסביבה המיידית לתהליך הזה.

        אנו רואים וריאציות כאלו או אחרות של התהליכים הללו בכל זמן ובכל מקום.

        טוב,נו,קישקשתי מספיק,אפשר להאריך עוד ועוד,אבל לשם מה זה טוב?(את אשמה,את עודדת אותי לכתוב את התגובה הארוכה הזאת,אבל דעי לך,שאפילו התגובה הזאת קשורה ליצירה שלך למעלה ולא רק לדוסטוייבסקי,שהשתחל לנו פתאום משום מקום ותפס מקום של כבוד.:)

        אפרופו כבוד,מלאכים,אלוהים,אהבה,הנה קטע הסיום מתוך הסימפוניה השמינית של מאהלר,זאת שמכונה סימפוניית האלף.גם היא קשורה לנושא שלנו,משום שהשיר שאנו שומעים הוא שיר הסיום של פאוסט לגיתה.
        כאן ממש ניתן לחוש את כל הודו של היקום,את הכוח העדין והנצחי הממלא את כל החלל,אבל אחד שכזה,שיודע לתת מקום ולכן יודעים לתת לו מקום.כאן קו האופק וקו החוף נפגשים.

        המלחין "יהודי" אוניברסלי,גאון חסר מנוח,מעין דוסטוייבסקי של המוזיקה ועל הביצוע מופקד המנצח,אליהו עינבל הישראלי בפרשנות מעמיקה עם התזמורת והמקהלות כולם יפנים בני יפנים.ואיזה ביצוע,חבל על הזמן.מי האמין לפני מאתיים שנה,שסמוראים מבינים משהו במוסיקה אינסטרומנטלית ווקאלית מודרנית?ובכן כן!בני אדם הם בני אדם.הם מתקרבים אחד לשני כל הזמן,לא רק מזרח למערב ומערב למזרח,אלא לאום ללאום,דת לדת,אדם לאדם.יש מקום לכולם. למרות שיש עדיין כמה שעדיין לא הבינו זאת(ראי המקרים האחרונים בפקיסטן)

      • אופס,הנה הלינק שהיה אמור להיות מצורף לתגובתי הקודמת.:)

        מוטי.

      • ניסיון אחרון להכניס את הלינק(אם לא יצליח מחקי את התגובות האחרונות ואשלח את זה באימייל)

        סוף שבוע טוב.

        מוטי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s