השיר האחרון

רגיל

יתומים

 

שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים רָאִיתִי אוֹתְךָ בּוֹכֶה:

פַּעַם אַחַת כְּשֶׁרָצְחוּ אֶת רַבִּין,

פַּעַם אַחַת כְּשֶׁהָלְכוּ הַחֶסְכוֹנוֹת,

אַחַת כְּשֶׁנָּפַל הַיֶּלֶד הַחֲמִישִׁי

 

הַחֶדֶר קֻלַּף מִקִּירוֹת וְעָמַד וְרֵיק

בָּאתָ אֵלַי, וְהָיְתָה שָׁעָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לֶאֱסֹף,

וְגוּף חָפַר קֶבֶר בְּגוּף

לִטְמֹן אֶת הָאֵין

 

וְאִם הָיְתָה – לֹא  יָכֹלְנוּ לִמְצֹא אֶת הַדֶּרֶךְ

הַבַּיְתָה, הָפַכְנוּ הוֹרִים יְתוֹמִים

וְאֵין מְאַמֵּץ וְלֹא מַחְסֶה,

וְאֵין מִי שֶׁיַּצְבִּיעַ עָלֵינוּ וְיֹאמַר:

 

זֶה וְזוֹ וְאֵלּוּ שֶׁלִּי וְלֹא אֲחֵרִים

(כִּי בָּנוּ בָּחַר מִכָּל הַהוֹרִים)

 מָלֵא פִּינוּ עָפָר וַחֲשֵׁכוֹת

בְּלִי מְנוּחָה וּבְלִי מְנַחֵם.

 

"וְאֵיךְ יִתָּכֵן

שֶׁאַהֲבָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ

אֵינָהּ נוֹשֵׂאת פֵּרוֹת?"

שָׁאַלְתָּ

 

הָאָבִיב עָמַד כְּמוֹ מִלְחָמָה, זָקוּף לִפְרֹץ

וְעַל עַמּוּד הַחַשְׁמַל לְיַד הַבַּיִת

רָאִיתִי פֶּתֶק "אִשָּׁה אַחֲרָאִית

מְחַפֶּשֶׂת תִּינוֹק

 

לְטַפֵּל"

וְהִתְחַלְנוּ לַחְסֹךְ שׁוּב,

אוֹת לְאוֹת,

מִתְגַּבְּרִים בְּמִלִּים.

סגור לתגובות.