26

רגיל

 

וְעָבְרוּ כְּבָר עֶשְׂרִים וְשֵׁשׁ שָׁנָה

וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְסִימָן קְרִיאָה

וְחָמֵשׁ נָשִׁים שֶׁאָהַבְתָּ מְאֹד

בָּזוֹ אַחַר זוֹ אֲמִתִּיּוֹת

כְּמוֹ חֲטִיף הַמָּארְס שֶׁקָּנִיתָ לִי

בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה מֵהַיָּם, בַּקַּיִץ, בְּאוֹגוּסְט, הַגּוּף הַמָּלוּחַ, בְּבּוּדְקֶה

עוֹד לִפְנֵי שֶׁמַּלְּאוּ לִי 16 שָׁנָה וְשָׁנִים

נָדַדְתָּ בֵּין תַּחֲנוֹת הַמַּעֲבָר וּבִשְׂדוֹת תְּעוּפָה

מְחַכֶּה לָאַחַת שֶׁתָּבִין אֶת שְׂפָתְךָ זוֹ

שֶׁתַּחְתֹּך אֶת הַלֶּחֶם

תִּמְזֹג אֶת הַמַּיִם לִשְׁתֵּי כּוֹסוֹת

מִבְּלִי שֶׁתִּבְצַע אֶת הַלֵּב לִפְרוּסוֹת מְדֻיָּקוֹת

כְּמוֹ הַזִּכָּרוֹן הַחַד שֶׁלְּךָ וּבְלִי שֶׁתִּפְצַע אוֹתְךָ

יַלְדָּה חוּמָה וַאֲיֻמָּה בְּיַלְדוּת כְּמוֹתִי (נָסַעְתָּ

שָׁעוֹת; יָרַד שֶּׁלֶג; בַּקִּבּוּץ הַמְּרֻחָק; 1991;

הָיִינוּ כְּבָר חַיָּל וְחַיֶּלֶת; תִּפְתְּחִי; לֹא

פָּתַחְתִּי דֶּלֶת) וּכְמוֹתְךָ גַּם אֲנִי אָהַבְתִּי

אֲבָל גֶּבֶר אֶחָד כְּמוֹ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים

וְעָבְרוּ עֶשְׂרִים שָׁנָה וְהָפְכוּ זְמַנִּים

וְשֵׁשׁ שָׁנִים וְחָמֵשׁ נָשִׁים וְאַרְבַּע יַבָּשׁוֹת

עַד שֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ שׁוּב יְלָדִים פְּצוּעִים אוֹהֲבִים

בְּאֵימָה, בִּתְשׁוּקָה, בְּלִי חֻלְצָה, בַּפַּרְדֵּס,

יְלָדִים בְּדִיּוּק בַּדַּקָּה שֶׁבָּהּ נִכְנְסָה לָרָצִיף

רַכֶּבֶת מְהִירָה, בֹּא, נַעֲלֶה, לְתַחֲנַת הַמּוֹצָא:

הַנְּשִׁיקָה הָרִאשׁוֹנָה.

תגובה אחת »

  1. תודה, עוזי, באמת ככה כתבתי אותו במשך כמה ימים לא רצופים, כל פעם נוספה קומה. בטח יהיו לו עוד כמה גלגולים, אני אוהבת לעשות חיים משוגעים עם השירים 🙂 ד"ש חמה.

כתיבת תגובה