תפילה

רגיל

תפילה של לא למות: מטילים. מחרדות. ממכות יבשות. מאלות בפנים. מסכינים. מנגמ"שים משנות השבעים. בני עשרים ואחת. אי אפשר להבין. מגשם של אפר. ממארבים. מפצצות על האנשים הקטנטנים, שרק באו חדשים לעולם ועוד מאמינים במכשפים ובפיות, אלוהים אדירים, בעוגיות. ולא דוברים את שפות הנקמה, לא מבינים בעמים. לא למות בימים. במקלטים. בערי הספר. אם יש מי ששומע. אם נשאר אחד שרק מקשיב. זו תפילה של לא למות בלילות. מקללות שרודפות גם בחלומות. גידופים עשויים חלודה וזכוכית. מהשפלת הכלכלות שעושה את הגרעינים של האנשים קשים. זו תפילה לחזור מאיבוד אל החיק של האם, לריחו של הבן, למקלט היחיד: החיבוק. בקיץ הזה האלים שלא נמות ממלחמת אחים, שלא נהיה זאבים זה לזה, שלא נצחצח לשונות, שיהפכו החניתות לכפיות והחרבות למפיות נייר ונאכל על שולחן העץ את הלחם החם מרוח אדום לא של דם, דובדבן. שלא ימותו לנו לפני הזמן כל האותיות כי בגדנו ביופיין, הן הכתרים של השפה שממליכה אותנו בני אנוש, שלא ירחקו מפחד האש – הרוחות, השזיף, החיטה, העונות. אלוהי אברהם ושרה והגר, אלוהי עשו ויעקב, ישראל, אלוהי האב והאם שאליהם אנחנו שבים כל ימי חיינו היחידיים, אלוהי הילדוּת, תן לנו שלא נמות ואם נמות. במיטה. מזקנה. שבעי ימים וזיכרונות וכישלונות ומתנות מיותרות, למשל מחזיק מפתחות. דבר כל כך פשוט שפותח דלתות. בבקשה. שתוחזר לאלתר, בכתב יד, בעיפרון, המילה שנמחקה בעת הזאת מכל מילון. אות אחר אות תכּתב המילה על לוח הלב כמו על לוח כיתה, שנהיה תלמידים שקדנים של אי המיתה, ויום ולילה נשנן את התפילה של לא אני ולא אתה ולא אתם ולא ההם ולא למות. עדינות.

»

    • לא נרדמתי עד ארבע לפנות בוקר, כשאני במצוקה, אני פשוט לא ישנה. וככה, בדיוק כמו שזה, ככה יצא. תודה, חגית, דרישה של שלום.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s