הרהור על מצבם של ספרי השירה

רגיל

לפעמים מישהי פותחת לי דלת ואני באה לשבת. הנה פוסט אורחת שהתפרסם היום אצל עדנה אברמסון, בעלת הבית הנדיבה (נתנה תה מרווה; "תשתי עוד כוס?"; לפני שעניתי, היא כבר מזגה; בצד – עוגיות אלפחורס או מרמלד; השיחה תמיד טובה) של הרפובליקה הספרותית:

הרהור על מצבם של ספרי השירה

את כותבת את הכמוס שלך על פתק שאת מגלגלת וסוגרת בסרט או מקפלת לסירת נייר קטנה לבנה. אחרי שנה או שנים יש לך צי, לא גדול, אפילו די דק, משלך. את מחכה לשעה אפלה ובאישון לילה יורדת לחוף. זה הזמן, את יודעת, לשלח סירות זעירות (בגודל כף יד) אל עומק הנוף. מישהו, את מקווה, מחכה שם, לבד ממש כמוך, בגדה השנייה.

שירה היא מקצוע ימי. מי שעוסק בה הוא לרוב מחפש יבשות אבודות, חולמני או משוגע בתאו הקטן; שודד ים בעל עין אחת שרואָה; אסירה ששולחה מכלאה למושבת עונשין ביבשת זרה. הוא מתגעגע מקצועי, תמיד מאוהב. זו מלאכה שאין שכר מזהב בצידה, גם אין תהילה, אין שום מגדלור שייתן איזה אות, רק עבודה פנימית, תמיד במשמרות כפולות, במשכורת חודשית זעומה  – מטבעות הנחושת של המילה.

מה לזה ולך? את הרי, בין כך ובין כך, תניחי את סירותייך שצבען לבן על המים השקופים, אחת אחת תורידי אותן, פועלת נמל אפורה, סומכת רק על הגלים הגבוהים שיישאו את השירה, שיירה של כל מה שאינו הכרחי אבל בשבילך ממשי בדיוק כמו כלכלת ארבעה במאה. בעודך צופה בן מתרחקות, תתמלאי פחד אמיתי מסערות לא צפויות, מקרחונים, מגשם, מכרישים. אל תתייאשי. ישנן וודאי אי שם דגיגות שינשקו בשפתיהן את הדפנות ויקדמו את הסירות אל יעדן.

בינתיים בעומק היבשה, הספר שלך, הוצאה קטנטנה, יורד מתצוגה בת יומיים ונתחב אל המדף, נעלם בין הלמדים הראשונים לאחרונים, בינות גברים בכריכות קשות שתמיד יאפילו עלייך. גם רומנים זולים שנכתבו בן לילה, בחור פוגש בחורה ויוצאים למסע על אופנוע. איש ליד מכונה. או ספרים של פנטזיה לנוער.

את כותבת את האוי ואבוי שלך. למה את עושה את זה? אין לי מושג. אולי את חושבת שהאוי ואבוי יפגוש לו בבוקר בהיר איזה אוי ויי זמיר או אללה יוסטור של מישהו אחר ויהיה להם נעים לשבת. יעזבו אותך בשקט. תוכלי ללכת לים בביקיני, לשחק פינג פונג עם צ'יקי.

לפנות בוקר, אם יהיה לך מזל, אם תיאות אלוהי השירה, תעגון סירה יחידה בנמל מרוחק וגבר אהוב שפניו פני אדם, לא מלאך, חרש יקרב ויקרה לך הלא-ייאמן, הוא יאסוף אותה אליו.

מספיק רק איש אחד שיאמר כּן, מספיקה וודאי אישה, כדי שכל העולם ייפתח ויפכה.

בבוקר תעמדי שקטה, אחת מביטה, במסגרת חלון. בראשך כבר פכפוך של מילים חדשות, מוזיקת דם והמיה. בתווך תמיד פרנסה ודירות בשכירות מתחלפות, חסכונות נגמרים, עבודות, כלכלת כישלונות. כי את אישה של אדמה שכמהה לרוח, את תוסיפי לנוע, כל כך לבד את, במישורים הצחיחים שבינך לבינך. אף אחד לא מלמד אותנו איך לחיות אבל לא צריך לפחד. הרי יש לך עט ונייר ופנים אהובות ושמות, עוולות שקורות, הליקרים פראיים אבל הכוסות תמיד ריקות, שירים של אחרים ותמונות, זיכרון של ידיים קשות או רכות, נשיקות על עפעף, על שפה, על בטנך, בשעה הנכונה את תכפפי גוו כמו מנורה ביישנית לפתוח איזה פתח צר. אז יבואו אלף מים והדף שלך יבער.

»

  1. יום קשה,אכזבות רבות,איים של עצב וחוסר תוחלת.פתאום,באמצע היום,פוסט.יפה.מקסים.נוגע.מפיח תקווה.תודה.

  2. אוי ואבוי כמה שזה נפלא מה שכתבת כאן. ענת .שום למד לא מאפיל עליך, לא בכריכה קשה ולא רכה. את אשת ים מנוסה ומרגשת וצי שלם עומד לרשותך. הדף שלך בוער, ענת. כל כך מרגשת הכתיבה שלך.

  3. דבר ראשון,זה יפה מאוד,כמו תמיד.וזה גם טוב.איך אני יודע שכתיבה היא טובה?בעיני לפחות זה משהו שמעורר את עולם האוסציאציות הפנימי,זה שלא תמיד גלוי,זה הנסתר, אך באותה מידה גם ממקד,מאגד את האסוציאציות הללו ומאפשר להשתמש בהן בדחיסות כמו בקרן לייזר,כמו בטורנאדו למשל.יצירת אמנות יוצרת באדם משהו גם כשהיא מזעזעת אותו לעיתים.ואולי דווקא בשל כך.היא מוציאה אותו "משלוותו" המדומה ולוקחת אותו בסערה המגביהה אותו למחוזות אחרים.היא הורסת את מה שראוי לו להיהרס,סכימות של מחשבה ורגש,שאינן יכולות יותר לבנות דבר,אדריכלות שעבר זמנה.כיוון שכל אמן הוא מעין קרן לייזר או סופת טורנאדו,הוא גם מעין שיקוף של המקומות שבהם הוא עובר ומבטא את כמיהותיהם הנסתרות של "תושבי" "המקום" ההוא.

    הדימוי של הים הוא לא חדש אצלך ולא חדש בכלל בספרות כנראה.כבר עולים וצפים לי בראש השיר על יורד הים של קולרידג' והסיפור הקצר של פו על כתב יד שנמצא בבקבוק.יש משהו בהיוליות של הים,בעצם היותו גורם ראשוני מאוד
    בהתפתחות כל החיים על פני כדור הארץ,שהופך אותו תמיד לדבר מה עוצמתי מאוד,דימויי מאוד.הים כגורם בורא וכגורם הורס ומכסה(המבול למשל) וסה"כ דבר מה מאוד דינמי,לא יציב,שלא מאפשר היצמדות או וודאות או ביטחון מלא
    גם לגדולה ולמפוארת שבאניות,הטיטאניק למשל:).מצד שני,איך אפשר לא להזכיר את יונה,חביב המשוררים.יונה יוצא מן הים אדם אחר לחלוטין.:)

    והנה אסוציאציה קולנועית מספר אחת(את למדת קולנוע:)-הסרט סולאריס.

    יחד עם זאת,הפיתוח של הדימוי לעיתים נמשך אחר הפרספקטיבות הפנימיות שלך,אולי פירשת יותר מדי,הרחבת ונגררת בפרשנות הפנימית דווקא לצימצום של האפשרויות(דימוי אמור להרחיב,לפתוח חלל,אולי כדאי לעיתים לא להרחיב אותו יתר על המידה)
    למשל המשפט הבא:

    "מלאכה שאין שכר מזהב בצידה, גם אין תהילה, אין שום מגדלור שייתן איזה אות, רק עבודה פנימית, תמיד במשמרות כפולות, במשכורת חודשית זעומה – מטבעות הנחושת של המילה."

    יכול להיות,אבל לא בטוח.נדמה לי שבאחד משיריך שפרסמת כאן באתר המגדלור דווקא מופיע ונותן איזשהו אות,קלוש ככל שיהיה.:)המצפן הפנימי השקט והשלוו,זה שלא ניתן לערער אותו,עשוי להתעורר לעיתים דווקא במצבים של סערה גדולה.גם שכר הוא עניין יחסי מאוד,גם תהילה ועבודה פנימית היא תמיד עניין שיש בו שכר גדול והוא שלומדים לא לצפות לשכר.עשייה לשם עשייה,אהבה לשם אהבה.:)

    אסוציאציה קולנועית מספר שתיים:סרטו של אקירה קורוסאווה "איקרו".הידע איך לחיות קיים,בהחלט קיים ואנו מודעים לו ברמות שונות.יחד עם זאת,לעיתים צריך ליפול עמוק,לשקוע וגם לטבוע כדי שהמסר הזה יגיע לחלקים בנפש ויעורר אותם לתחייה.אז ליפול זה חלק מהחיים,לסבול זה חלק מהחיים,מאבק חלק מהחיים,יצירה היא מה שמאגד את כל החלקים ונותן להם משמעות.

    ומה שלא פשוט,הופך להיות פשוט.נניח,מצב השירה יכול להיות מורכב אך ורק אם נצמדים לרעיונות איך אמור להיות מצב השירה.:)בתכלס,הוא לא אמור להיות בשום מצב ספציפי,זה באמת ים.זה באמת דימוי מדוייק,באמת הדרך הטובה ביותר לחיות היא לתת בזמן הנכון לאוקיאנוס הזה של החיים לבלוע אותנו ולשקוע במצולות.לעיתים המצב הצודק והנכון הוא דווקא לשקוע במצולות השכחה למשל.החיים חשובים יותר מהכל,ומה שמשרת את החיים ואת החיים בלבד(ולא נניח את האגו הקטן שלנו)הוא הדבר הצודק,הנכון,אפילו האלוהי.

    דרך אגב,כתב היד שהיה בבקבוק הגיע ליעדו.הוא תמיד מגיע ליעדו.(חזרתי לביקור קצר,מזל טוב על ספרך החדש,אשמח לרכוש אותו ממך,אם זה אפשרי:)

    סוף שבוע נעים.

    מוטי.

    • הי מוטי, כשאתה מגיב פה (זה לא קורה תמיד) אני יודעת שככל הנראה עשיתי משהו טוב. אז תודה על התגובה המפורטת, האבחנות שלך חדות מאוד, כתבתי את הטקסט הזה בזמן קצר יחסית, ולמשל בפסקה שציטטת, אני מאמינה שיכולתי לרדת עוד קומה למעמקים, לו השתהיתי מעט. זה הכל עניין של זמן ושל סבלנות, אתה מבין?
      שמחה שחזרת.
      את הספר אפשר לרכוש באינדיבוק או באתר של קשב לשירה, אם המחיר יקר לך, תכתוב לי, אני אדבר עם רפי מההוצאה שיעשה לך הנחה ככל שיוכל.
      וכן, אני מאוד אוהבת את הים, סרטנית מקצועית, ילידת יוני 🙂

  4. זהו, שבמצולות מחכות בתולות הים לכל הסירות הטרופות ששילחת בידיים רועדות לדרכן,והן מקבלות אותן בהתרגשות ואהבה גדולה
    כך שגם אם לא ראית אותן מגיעות בבטחה לגדה השניה, היי סמוכה ובטוחה שהגיעו ליעדן הראוי, גם אם לא הטריוויאלי…

    (מחפשת בנרות כבר מזה זמן מה ספר שירים שלך ואין להשיג בשום מקום. חרשתי את כל קרקעית הים ואין. מה עושים?)

    • בתולת ים אבודה??? איפה? תכף נשלח סירה, תעלי אצלנו, נשוט לאיזה חוף…
      את אנה בטח אפשר להשיג ברשת או להזמין בחנויות. אם את עדיין לא מוצאת – תכתבי לי, נשארו לי כמה עותקים בבית.
      את החדש אפשר בחנויות, באינדיבוק או בהוצאת קשב לשירה.
      תודה רבה!

  5. הי ענת,

    המשפט שמפגיש את האוי-ואבוי עם האוי-וייז-מיר והאללה-יוסטור הוא נהדר! ציטטתי אותך באיזו שיחה. (אפשר לדמיין אותם שותים לימונדה חמצמצית-מתקתקית). בהחלט מסכם יפה את אחד ההיבטים של יצירה.

  6. היי ענת,
    אבל האם שירה לא אמורה ליצור חשיבות? ואם לא, משהו בה אולי לא נכון. נכון לבטא את עולמנו הפנימי, אבל אולי השירה כפרקטיקה שהתפתחה לשיאה האחרון ברומנטיקה באירופה וכו, וזכתה לתחיה בישראל בשנות השישים שבעים שמונים, אולי איננה מדוייקת לדור הנוכחי? למשל, אריגה. פעולה עדינה ומורכבת שדורשת מיומנות, כיום היא יותר מוזיאלית. גם מוסיקה קלאסית. משוררים רבים חשים כמוך, ועם הזמן גם הסופרים. זה אומר משהו מהותי יותר על הספרות לדעתי, משהם מוכנים להודות. גברים תמיד ידחקו נשים מהמדף, אם בכתיבה או מוסיקה או אכיטקטורה או כל נושא אחר לצרוך העניין. סליחה שאני לא מעודדת אבל חושבת שצריך ללכת עם הכנות עד הסוף. האם שירה מסוגלת היום לקחת את החוויה של היחיד ולהעביר אותה מהלך אינדוקטיבי<? האם פרוזה מסוגלת? ואולי …כבר לא?

    • הי איה, את שואלת שאלות טובות שאין לי ממש תשובות עליהן, כי אני לא באמת יודעת מה השירה צריכה לעשות, אני יודעת מה היא עושה לי – פותחת חלונות לעולמות פנימיים של אחרים, למעמקים שלהם, לתהומות, למים צלולים, כשהיא טובה מאוד בעיניי, היא יכולה, לא ללמד אותי לגמרי לחיות, אבל לשמש איזה משען, קיר, עץ, צל, מעיין. לפעמים כשאני קוראת שירים מסוימים, אלחנדרה פיסרניק או אלזה לסקר שילר או שולמית אפפל, יש לי צמרמורת. היא משחק כשאני רוצה לשחרר את הילדה שעדיין מושכת בשערותיי, היא סוד שצריך לפתור, היא מקור של ידע, גילוי, נחמה. זה בטח שונה אצל כל אחד, אבל אני צריכה אותה כי היא עוזרת לי להבין שהעולם הוא יותר ממה שנראה לעין, שהוא גדול ומורכב ואיום ויפה. השירה עושה בשבילי את זה. גם הפרוזה. גם המוסיקה. לפני כמה ימים קראתי במשך לילה את הספר האחרון של אסתר אורנר, "סוף, המשך". עכשיו, אסתר היא לא סופרת כל כך מוכרת, כותבת במקור בצרפתית, חיה בארץ, אבל הגעתי אליה כי הייתי צריכה תשובה לשאלה ששאלתי את עצמי, כלומר הפרוזה מספרת לי סיפור שמישהו סיפר למישהו והוא עבר מפה לאוזן ומאוזן לאוזן ללב, דרך כל הזמנים והגיע עד אליי. ואני מנסה, בדרכי, להעביר אותו, איזשהוא סיפור, הלאה. אני צריכה את זה. אולי אני משוגעת. אני מניחה שיכולתי לאפות קרוטונים לסלט או עוגת פרג (אני אופה) במקום לשבת במרפסת אחרי העבודה ולארוג דמיונות ומילים וזיכרונות לשירים קטנים שאי אפשר לתלות כמו שרשרת זהב על צוואר. אבל אני לא רוצה זהב, את מבינה? אני רוצה להיות קרובה של הרוח. ואם להיות יותר קונקרטית – התשובה הכנה והאישית שלי לשאלתך היא כן! אבל אם בא לך לבדוק בעצמך, לכי לחנות ספרים ותציצי בספרי שירה מהשנים האחרונות – אלי אליהו, אלמוג בהר, אורית גידלי, סיגל בן יאיר, חגית גרוסמן, יודית שחר, קובי ביטון, יונתן ברג, אלכס בן ארי, ענת זכריה, עיינה ארדל, שירה סתו. יש עוד המון. מעולים. תראי אם משהו משם מגיע עד אלייך. ואם לא – תלכי לים. אולי ניפגש שם. כי גם זה דבר טוב מאוד.

      • התגלגלתי הבוקר במיטתי (שחרית של שבת עמומה, שמים כמוסים, עיניים סדוקות, לסת שמוטה, ניסן מתהפך בשמאלי) לקרוא את התשובה המרחפת הזו שלך ענת, תשובה שמגיעה לה השקה פואטית משל עצמה.
        כמו תמיד, כיף לקרוא אותך.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s