המכתב (5)

רגיל

מתי היה הרגע המדויק בו התאהבתי? האם כשהרמתי את הראש ועמדת בדלת? האם משום שעמדת בדלת כשנשאתי עיניים? האם כי נדמה היה לי שחייכת? האם כשכן או לא חייכת התאהבתי? האם כשהרגליים שלך פסעו פסיעה אחת קדימה? האם משום שבאת לכיווני? מתי בדיוק זה קרה? מתי הכל נהיה מולך? כשנכנסת? כשעמדנו מקבילים ומה ביקשת? האם כי ביקשת? ולמה דווקא אתה? האם משום פנייך הקשובות בריכוז למשמע תשובותיי? האם כי ענית לי בשאלה בת מילה אחת? כי שמעתי בקולך צל של רעד? כי היית צעיר? האם משום שקראתי בתיקך האישי הרבה לפני כן ובתמונה קטנה ראיתי את פנייך וידעתי את שמך? האם בשל שמך? פנייך? יופייך? סבך תלתלייך? עינייך הכהות? האם משום שאתה נדמה עדין או משום שחזק? משום שאתה עדין? האם משום שפנייך רחוקות ממני, מפרידים בינינו קומות, מסדרונות, חדרים, ימים, שעות, ומופנות תמיד הלאה? האם משום שנדמה שמילים יכולות לעבור בינינו כבדות כמטילי זהב, רגילות כאבנים פשוטות? האם כי נדמה לי ששפתייך רכות ותפוחות וקרובות וקל לנשקן? משום שכפות ידייך גדולות, אצבעות ארוכות, ויכולות לאחוז בעולם? האם כי פעם ראיתי ממרחק, בחדר האוכל ההומה, בינות להמון הפקידים הרעבים, עיגול של אור פז סביב כפות ידייך, היית יפה כמו מין מלאך, כמו אדם ואני ברחתי משם. האם משום המראה ההוא שהיה כולו זהב בהיר ורך? האם משום שכך נקבע מראש במקום כלשהוא – שעליי לאהוב אותך ולשאת את אהבתי טמירה בתוכי? האם בשל כך? האם אתה מודע לכך? האם אני עוברת במחשבותייך מפעם לפעם או אי פעם כמו נוצה קלה מאוד? כמו שריטה? כמו זבוב טורדני? האם זה טבעי שבחדרים בם אתה עובר בראשי נדלק אור מיד? מניין כל זה? לאן אוליך את זה? אהבתי אוצר או משא? איך לומר? איך לדייק את תועפות אהבתי? איך אפשר שמולך, לקראתך, ישר ואותך? איך אהבתי.

(פרגמנט מתוך סיפור על אהבה)

»

  1. שאלות טובות.אהבה אינה חייבת להיות עניין מסתורי מאוד כמו שהרומנטיקאים אוהבים להציג בלהיטות רבה,אבל בהחלט יש בה מסתוריות.

    תשובות מדוייקות ומוחלטות אי אפשר לתת,כי מעצם העניין,התשובות הן רק בדיעבד ומי שנותן את התשובות,יש לו נטייה מובנית להמציא דברים,לשפר אותם,לייפות ולסגל לתפיסת עולמו.מדובר בצדדים שונים מאוד בנפש,שלא תמיד יש בינהם הבנה או סינכרוניזציה מלאה.כיוון שהרגש מהיר מאוד,המודעות אליו היא רק לאחר שהוא עושה את מהלכיו.לכן בני אדם תוהים תמיד מדוע הם מתנהגים כפי שהם מתנהגים בשעה שהם מאוהבים.רצף האירועים מאוד מהיר ומתרחש כאילו מחוץ לזמן הרגיל,המציאות נתפסת בפילטרים אחרים.יום אחד מתעוררים ורואים שהלבה זורמת והייתה התפרצות ופני השטח שוב אינם כפי שהיו.אי אפשר לעשות לזה רק רדוקציה לכימיקלים.גם אי אפשר לדבר רק על גנים או אישיות או גורל או חינוך או אלף ואחד דברים אחרים.מה מוביל בדיוק למה במקרה הזה,אי אפשר להצביע על זה באופן חד משמעי.ברור שיש כאן משהו שהוא גדול על מרבית ההסברים והטובים שבהסברים יכולים רק לתאר אותו לעולם,שלא בשלמותו ואולי טוב שכך.טוב מאוד שהנושא הזה חמקמק,חמקמק מאוד,כי מי שמצליח לתפוס משהו,בדרך כלל מתפתה גם לשים אותו מאחרי סורג ובריח ולעיתים גם הורגו.בשביל מה להסביר דבר מה שאותו מרגישים ורוצים רק להרגיש?

    בשביל לרמוז על השלמות מבלי לתפוס אותה ועדיין לבוא על סיפוקנו,לשם כך הרי יש לנו את הספרות ובייחוד את השירה..והנה,גם את תורמת את חלקך.:)

    • הרבה פעמים אני באמת מרגישה שהמילים הן דגיגות כסופות וחלקלקות ואף פעם אי אפשר לתפוס בדיוק את התמונה, את הרגש, את הרגע. ואתה אומר, טוב שכך. זה טיעון מאוד מרגיע 🙂 תודה.

  2. קטע נפלא. מזכיר קצת את השיר של שימבורסקה ״כל מקרה״, אלא ששם מדובר על המקריות של אלו שניצלו בשואה ואת מדברת על המקריות שבאהבה, וכן על חוסר היכולת להבין את הגורליות כהקבלה על חוסר היכולת להבין את הסיבות לאהבה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s