החבילה

רגיל

דברים שאני יודעת: כל מה שהיא עושה ממלא אותי פליאה. עוגה. סיפור. מכתב. כתב היד שלה. חבילה שארזה בעצמה – פולים ותבלינים ותמציות. שוקולד מריר מאוד. ספר מפורסם של מסעות. הכל עטוף בניירות מסוגים שונים, דקים, עבים, צהבהבים, מקומטים. גם מרשרשים. לפעמים טווסים מזהב חוצים את המרחב המתקפל. את בקבוק תמצית הווניל היא עטפה בצילום מתוך ספר בלדות איריות ישן. בעמוד 477 (זה העמוד שעטף) מישהו משם כתב את כאן:

So moving these last words he spoke / we all vented our tears in a shower / for my part, I thought my heart broke / to see him cut down like a flower.

דברים שהיא יודעת עליי: מאז שהכרתי אותה, אני קוראת ספרים מסוימים ומרגישה כאילו היא איתי. בחדר הכי פנימי של העיניים הקוראות אנחנו שוכבות זו לצד זו בפיג'מות של ילדוּת מטופשות, בימיני ובשמאלה אנחנו אוחזות בקצות הספר. ככה קראנו בלי נשימה את מק'קאלרס ואת בייטין, ובדממה, שהופרעה רק בחיצים השלוחים מפה לשם של הנשימה, גם את דיראס. יש לנו הספק לא רע כשאנחנו יחד.

דברים שאני יודעת עליה: בלילה, ממש לפני שהיא נרדמת, היא רותמת את הסוסים הפראיים. רק הם יכולים להעביר אותה את המסלול הארוך ביותר בהיפודרום החלומות. ואפילו שהיא רותמת, לפעמים היא לא נרדמת, מסתובבת בבית הנם, משרבטת על פתק צהוב שתלוי על מראה סתם שורה, אוכלת תפוח; אחרי שהיא כותבת מילה, היא בטוח מנשקת אותה ואז אותה, גם את אלו שהכי קטנות, אפילו ה' הידיעה מנושקת אצלה, לכולן יש פנים וכולן אהובות; פעם, לא מאוד מזמן, זמן, הייתה ילדה ועודה; היא מסתירה את הפנים בתוך פנים בתוך פנים אבל כל העיניים מביטות חזק שמה; היא אוהבת פסיפלורה. גם ווניל?

דברים שהיא יודעת עליי: גם אני.

דברים שאני לא יודעת: לדבר ערבית, להתרגל למצב, לאפות עוגה, לכבות אש גדולה, לא לבכות

דברים: בימים מסוימים אני מאותתת לה בקוד מורס, נקודה נקודה קו נקודה נקודה קו נקודה נקודה אני צריכה נקודה נקודה נקודה קו אני אותךְ.

עוד דברים: שלחתי לך מחברת כדי שתכתבי בשבילי את הסיפור בו אוכל לרגע לגור.

דברים שהיא יודעת: השפה היא מגדלור, הכותבות תמיד בלילה. מתקרבות בספינות, באוניות, בסירות . מילים בריח של דגים חמקמקות. אני לבדי על הרפסודה. היא באה עם הדוגית שלה קרבה אליי קלה על פני המים.

דברים שאני יודעת עליה: היא אמיתית.

דברים שאני לא יודעת עליה: צבען המדויק של עיניה, צליל צחוקה, חיתוך דיבורה, חום מגען של כפות ידיה.

דברים שהיא לא יודעת עליי: בשבוע שעבר ראיתי מקרוב איש נשרף ומאז כמעט כל לילה אני חולמת שאני טובעת.

דברים שהיא יודעת עליי: היא קוראת לי בשמי.

דברים שאני יודעת עליה: אני אוהבת אותה.

 

»

  1. פינגבק: Morning Candy » Blog Archive » סיפור שאפשר בו לגור

  2. את לא כותבת פרוזה,את כותבת שירה.העולם שנוצר כאן הוא ייחודי לשירה בדחיסותו,במורכבתו וריבוי פניו.
    שום דבר כאן אינו מגלה פניו בקריאה ראשונה.כדאי בהחלט גם לשבת ולהתחבט אל מול הדימויים והמטאפורות,למצוא את החוטים העדינים,הכמעט בלתי נראים,שמקשרים בין החלקים שונים של היצירה.

    דבר ראשון ,למה חבילה?מה המשמעות החבילה הזאת?דבר שני,על מי היצירה נכתבה?מה התמיהה והפחד המניעים אדם לכתוב על עצמו בכמה פנים?

    נדמה לי שסילמן זכרונו לברכה,הצית בכולנו תבערה פנימית.מצאתי את עצמי נסער מאוד שבוע שעבר כאשר העליתי בנפשי את יסוריו של אדם זה,ייסורים שהביאו אותו להצית עצמו.האדם הנשרף כאן(שבצדק לא כינית בשמו)הוא סמל בספרות.אני עומד נפעם אל מול הקישורים המדהימים שאת מבצעת בעדינות מול מציאות "חיצונית" "ופנימית".

    אמן גדול נמדד ביכולתו לאחד בין השניים,לבטא את השניים כאילו היו אחד.

    אדם שאינו יכול עוד להכיל את הלהבה הפנימית,זאת יוצאת מתוך עצמו ומכלה אותו גם חיצונית.החבילה הזאת היא סוג של מתנה שכל אחד מאיתנו קיבל,אך האם הוא יודע מה יש בפנים?מה היא מכילה?מה המתנה בחבילה ומה הסכנה?
    יש סוגים שונים של חבילות והגורל האנושי מתעתע בכל אחד מאיתנו.דבר מה הנראה כמוביל לכיוון אחד,עשוי להוביל במרוצת הימים לכיוונים אחרים לחלוטין,נוראיים.היצירה
    אף היא סוג של להבה.השמש כולה היא ים של להבות.גם הנפש היא ים כזה,התחום בגבולות.

    זה משל ליוצר ולמשורר החוצה את ים הרגש הסוער ואינו יודע אם ישוב לחוף מבטחים והאם יצליח לבטא את אשר על ליבו מבלי לטבוע במעמקים הבלתי ידועים והבלתי מודעים.

    אכן,יש לרתום את סוסי הפרא על מנת לעבור בשלום את מסלול המירוצים הנסער של עולם היצירה והחלום.המשמעת של היוצר,תשומת הלב חסרת הפשרות לפרטים הקטנים,הם חלק בלתי נפרד מתהליך היצירה,מתהליך ריסונם של כוחות גדולים ,ביותם והיכולת לרתמם על מנת לצלוח מטרה כל כך מורכבת,כמו השגת ביטוי יצירתי לעולם פנימי משתנה ללא הרף.

    ישבתי זמן מה והתחבטתי על המטאפורה שפה היא מגדלור.מגדלור תפקידו לכוון ספינות בים בטרם הגיעם לחוף על מנת למנוע עליה על שרטון ואפילו טביעה כתוצאה מניווט שגוי.הים כעולם הרגש,המכיל בתוכו יצורי מעמקים נפלאים ומוזרים,עשוי להיות בעוכריה של סירת הדיג במידה ולא תצליח לשוב אל החוף.איזו משימה קשה עומדת בפני היוצר וכמה כוחות שונים עליו לשלב כדי לעמוד בה?

    מה שלא יהיה,את צודקת,הפליאה היא אכן תמיד ההתחלה ומוטב שהאהבה תלווה את כולנו בדרך וגם תהיה הדבר החותם בסוף,כי לחיים הללו לא ניתן לקרוא חיים אם אין בהם אהבה.אמרו את זה בעבר הקרוב והרחוק,יאמרו את זה גם בעוד עידנים.דבר לא ישתנה.

    בעולמנו הזה,שבו כל שני וחמישי אנו שומעים על אש כזאת או אחרת שהוצתה,על קנוניות פוליטיות מסריחות וחסרות מצפון,על אטימות וזריעת מלח על פצעים,על אלימות,כמה טוב לקבל חבילה כזאת בדואר ולשקוע לרגע בתוך עולם תרבותי נהדר,בחדר הכי פנימי,הכי עמוק,ולמרות זאת הכי מואר.יש גם צדדים אחרים למטבע והכל קשור ביכולת שלנו לכוון את תשומת הלב למקום הנכון.

    תבורכי.

    • הי מוטי יקר, תודה שאתה תמיד מציב מול המילים שלי מראה גדולה ומדויקת, שיש בה מקום גם לפרטים הכי קטנים, שלפעמים בכלל חומקים ממני. לגבי המגדלור, גם אני התחבטתי והפרשנות שלך קלעה בדיוק לכוונתי. ובכלל, תודה שאתה בא לשבת איתי בחדר הפנימי.

  3. לפעמים אני חושבת שכל הנשים, אם היו נותנים להן מספיק אורשמש ושוקולד וספרים ופנאי, היו הופכות למכשפות והיו שולחות אחת לשניה תמציות וריחות וטווסים. חבילות. (כל המכשפות אמיתיות).

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s