18

רגיל

*

אֲנִי מוּכָנָה תָּמִיד.

 

כָּל מַה שֶּׁאֶזְדַּקֵּק לוֹ בֶּאֱמֶת

יִכָּנֵס לְתוֹךְ הַתִּיק הַקָּטָן בְּיוֹתֵר:

מִבְרֶשֶׁת שִׁנַּיִם, טַמְפּוֹנִים, פַּסְפּוֹרְט, טְרִיקוֹ, עֵט,

הַתְּמוּנָה בָּהּ אַתְּ תִּינֹקֶת קְטַנָּה עַל הַדֶּשֶׁא בְּרוּסְיָה,

נְיַר הַצִּלּוּם הַנִּרְקָב מְעַמְעֵם אֶת בִּכְיֵךְ

 

חָסֵרָה רַק יָדֵךְ

כְּדֵי שֶׁאוּכַל לָלֶכֶת.

 

פורסם היום (תודות לחברים מפסטיבל השירה 'מטר על מטר') בעיתון 'מקור ראשון'. מתוך קובץ השירים השני, שיראה את האור מתישהוא בשנה הקרובה בהוצאת 'קשב'.

»

  1. קשב היא הוצאה נהדרת,טוב שהגעת לשם.יש על שולחן העבודה שלי את הספר "חלומות סגורים" של שלמה לאופר,
    משורר נפלא ואקספרסיוניסטי כמעט(לא רק)שספק אם הייתי יודע על קיומו לולא המליץ לי על ספריו דוד אדלר.
    בכאוס פורסם שיר נוסף על תיק,כדאי לך לקרוא.ברור שהתיק הוא סמל.:)

    את צודקת,לא צריך יותר מדי בחיים.לעיתים,אפילו כדאי לוותר מראש ולזרוק את הכל כי מגיעים למצב שכל תוספת של משהו שאינו הכרח מוסיפה סבל לחיינו ומעכבת אותנו או אפילו מורידה ביגון שאולה.רבים הם האנשים שזה מצבם,אבל הם לא ירפו.

    למרות זאת,יש אירוניה מסוימת בשיר,שמעידה שאולי אינך מוכנה עדיין להרפות,שאולי את עדיין קשורה בחוט דמיוני למקור נחמה כלשהו ואינך רואה את מקור הנחמה שיש בתוכך.

    שיר קטן,אמת גדולה.

    מוטי.

    • אנחנו קשורים תמיד, בחוט דמיוני או ממשי, למקום ממנו באנו ואליו, מכל מיני סיבות, איננו יכולים לשוב, ואיננו יכולים ללכת, עומדים, לכן לא ננוחם, לעיתים ננוחם בחיק האהבה, החברות, היופי, השירה. בחיק הדיאלוג הפועם של הלב. תודה, שוב, מוטי.

  2. ענת יקרה,
    בשתי השורות האחרונות נקווים געגועים כה רבים,
    שזה ממחיש עד כמה געגועים אינם יכולים להיות כח מוליך לאורך זמן,
    כמה קל ללכת לאיבוד כאשר מה שמוביל הם הגעגועים…

    וטום ווייטס, בשיר הזה, החזרת אותי לימים סתוויים בכתה י"ב,
    כשבאמת הרגשתי שאני הולך ומשתגע, הואיל ומישהי נמצאת הרחק.

    • אז זה גם בשבילך, אפילו שאתה מאוד מכיר:

      כָּל הַנְּהָרֹת

      הֹלְכִים אֶל

      הַיָּם וְהַיָּם

      אֵינוֹ מָלֵא//

      כִּי כָּל

      הַנְּהָרֹת חֹזְרִים

      אֶל הַנְּהָרֹת.

      תַּאֲמִינֻ לִי.//

      זֶה סֹד

      גֵּאוּת וָשֵׁפֶל.

      זֶה סֹד

      תּוֹרַת הַגַּעְגֻּעִים.

      (מלבדאתה / אבות ישורון, עמ' 263).

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s