השעות

רגיל

הוא הולך לעבודה עם המגאפון חבוי בתיק צד גדול. בשתיים הם יקראו לו לחדר הלבן. יגידו לו שבזמן האחרון הוא לא משקיע ושעשר שעות זה המינימום היום. הוא חייב לתת יותר. בארבע יכבה פתאום האור בחדר הקטן שאין בו חלונות, רק מנורות ניאון לבנות וארוכות. שוב הפסקת חשמל יזומה, כי הם מוכרחים, ימים קשים, לחסוך. בחמש וחצי ייכנס הבוס לנזוף על טעות או לומר שצץ דבר והוא חייב להתאמץ ולסדר. חייב להישאר. עשר שעות. כשאין איש בחדר, הוא מכניס את יד שמאל לתיק הצד ומניח כף פתוחה, שטוחה על המגאפון. הוא שקט. אצבעות ימין שלו פשוקות, הכריות מוחצות חזק אותיות על המקלדת. שקט הוא יודע, שש וחצי, עוד מעט, שהצעקות שלו הצעירות, מסתדרות להן ממש עכשיו בטור עורפי, בעומק של גרונו.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s