הו, אימא

רגיל

כואב לה. והיא צועקת "אימא" כל נשימה שלישית, כשהיא יכולה לאסוף את האותיות מתוך געש הציר, לומר את המילה הראשונה. היא בקושי נמצאת בחיים עכשיו. רק נושמת חזק, כאילו עוד מעט יעברו הנשימות שלה למי שבתוכה, והיא תיוותר נטולה. עכשיו היא צריכה עזרה, צועקת למי שיכולה להציל אותה מלידתה, לקחת אותה חזרה אחורה, להתחלה של הזמנים שלה.

בהתחלה של הזמן היא בעצמה עוברית עטופה בנוזלי רחם, בריר, בדם, שטה במעמקים וכלום לא כואב לה, רק מים מכל העברים מערסלים אותה לגדול. אחר כך נגמר הים, והיא נותרת מפרפרת בחרבה, אחר כך מושכים בגולגולתה במכשירים קרים, ואוויר קשה תוקף אותה, ומחוברת לטבור, סוטרים לישבנה קלות, והיא בוכה את עלבונם של היונקים הגדולים. אחר כך חותכים אותה מהשייכות שלה, והיא נאלצת ללמוד לשחות לבדה באוויר היבש, ואז לזחול, ללכת, לרוץ, לדבר במילים, לאחוז במוצקים, עכשיו היא שוב שוכבת בנוזלים. איפה היא?

כואב. צועקת. אוי, אימא. ומישהי אומרת, תדחפי תדחפי. דוחפת. ונדחפים אליה. זה כ ו א ב. תעזרי לי, אימא. האיברים שלה מתפזרים, היא עכשיו איבר איבר איבר ואי אפשר להציל. מישהו אמיתי בתוכה מבוהל, שורט את הדפנות בציפורניים קטנות, דוחף אותה לעמוקים, חותכים אותה בסכינים, היא שוכחת איך נושמים.

(מוקדש לאחותי שלי הקטנה הגיבורה, לכל אחיותיי הקטנות, הגדולות, הגיבורות)

»

    • זו הייתה אחת החוויות הכי מטלטלות שחוויתי, להיות איתה שעות בחדר הלידה, הייתי כל כך בהלם, שלקח לי זמן-מה ארוך לנסח את מה שראיתי במילים. אבל הסוף היה טוב, נולדה אחת חמודה, מרנינה כמו האמא שלה…תודה, יקירתי.

  1. היי ענת
    קטע חזק מאוד! אכן חסר נשימה. אפשר לשלוח לך מייל? אני רוצה לשאול משהו. תודה

  2. פינגבק: הלידה, ענת לוין | Saloona | סלונה

  3. כל כך ריגשת אותי שמבעד למסך הדמעות שנוצר עקב הקטע המדהים זה, אני אומרת לך תודה! תיארת במדויק את החוויה שעברה עלי לפני חצי שנה. מדהימה

    • הי גם ענת, עשיתי דבר קצת חצוף ומסוכן כאן – תיארתי חוויה שראיתי אבל לא חוויתי בעצמי. לקח לי זמן לפרסם את זה, כי לא הייתי בטוחה שמישהי שלא ילדה, יכולה להיכנס דווקא בצורה אלימה כזאת לממלכה הסגורה של הנשים היולדות. אבל בסופו של דבר, החלטתי (לא בדיוק החלטתי, הטקסט החליט אותי…) שאני אספר את מה שראיתי בשפה שלי, את הסיפור האחד (שיש וודאי סיפורים אחרים וטובים ממנו). ועכשיו אני רואה שהסיפור האחד הוא גם עוד סיפור אחד. וככה את יודעת ואחותי יודעת ואני יודעת שאנחנו לא לבד. 🙂 ענת

  4. אפילו ובמיוחד כשאני קוראת על הכאב ועל התהליך מצרה על הקיסריים שעברתי לא מבחירה , בגילגול הבא אני רוצה להיות ולדנית מהסוג שיולדת במעלית בדרך לרופא השיניים.

  5. חזק מאד, ועם זאת, טוב שלא קראתי דברים כאלו לפני הלידות שלי. נשמע שהעיקר פה זה הכאב ותחושת חוסר השליטה, ולשמחתי זו חוייה ממש הפוכה ממה שחוויתי אני – חויה של תחושות עצומות, בינהן כאב, ושליטה מוחלטת על גופי, כלומר ויתור על שליטה והתמסרות לשליטה של הגוף, אם אפשר לתאר זאת כך. שמחה שנגמר טוב, ומקנאת בך שיש לך אחות שיכולת להיות בלידתה.

    • תודה, רונית, על התגובה החשובה כי זו באמת חוויה מאוד אישית ותלויה בהמון גורמים ונסיבות – אני נכחתי בשתי הלידות של אחותי, שתיהן היו קשות (עבורה) ומטלטלות (עבורי; לכן כתבתי את הקטע, בשבילי – כדי להרגע; בשבילה – כדי שתראה כמה היא גיבורה), אבל יש המון סיפורים אחרים, טובים הרבה יותר. יש לי חברה שילדה תוך שעה וחצי…ולמרות שזה מטריד אותי לחשוב שהקטע הזה מפחיד/יפחיד נשים לפני לידה, אולי יש נשים שזה עשוי לעזור להן (כמו אחותי, למשל, שהתרגשה מהתיעוד הפואטי של החוויה המאוד אישית שלה; זה גרם לה להבין שהיא לא הייתה לבד בזה). אני אחשוב על כך עוד קצת ואחליט האם להשאיר או להסיר כי, אחרי הכל, ועם כל אהבתי ותשוקתי לבנות עולמות במילים, החיים (האנשים, הרגשות, הפחדים) יותר חשובים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s