04-10/3/2012
"עָלַיי לְהַקְשִׁיב. עָלַיי לִלְמֹד עוֹד. / כָּל פֶּרַח שֶׁל גּוּף בָּא זְמַנּוֹ לְהַפְצִיעַ."
(ליאור שטרנברג מתוך הספר "טקסי הערב", עמוד 43)
26/2-3/3/2012
"בוא, התקרב. רק אתה לבדך שומע את הבתים הישנים בלילה האִטי, העמוק והמלוח, השחור והחבוש. רק אתה לבדך רואה, בחדרי השינה המוגפים, מסרק ותחתונית על הכיסא, גיגית וכד רחצה, שיניים שנִתנו בכוס...רק אתה שומע ורואה, מעבר לעיני הישנים, תנועה וארץ, מבוך וצבע, אכזבות וקשתות ולחנים ובקשות ומעוף ונפילה וייאוש, ואת כל הים הגדול שבחלומם. ממקומך תשמע את חלומם." (דילן תומאס מתוך הספר "תחת חורש חלב", עמוד 13. תרגמה נפלא הסופרת הגדולה, שולמית הראבן).
17-23/4/2011
"אחד שלא האמין במראה עיניו הביט בדלת של חדר, לבדוק אם היא סגורה...היא היתה סגורה היטב כל כך, ששום דלת לא יכולה להיות סגורה יותר, אבל האיש שלא האמין למראה עיניו היה רחוק מלהשתכנע בכך...הוא שאל: "דלת, אמרי לי, האם את סגורה?", אבל הדלת לא השיבה. לא היה גם שום צורך שתשיב, כי היא היתה סגורה..." (רוברט ואלזר מתוך הסיפור "זהו! אותך תפסתי", מתוך הספר "איש שלא הבחין בשום דבר", עמ' 17. תרגם רן הכהן)
12-18/12/2010
"אנחנו מוכרחים להספיק את האושר / כמו הילדים העולים במרוצה בבניין / כדי להספיק להגיע לדלת ביתם / לפני שהאור בחדר המדרגות / יכבה" (המשורר הסודי מתוך הספר היפה שטרם ראה אור)
28/11-4/12/2010
"אתה כותב ספרים ומכוון אותם אל המקום הנכון כביכול, ומשדר אותם, והשנים חולפות ושום אות לא מוחזר אלייך. הוא לא מוחזר מפני שהשדר טרם הגיע, והשדר טרם הגיע בגלל המרחק. אי שם יושב איזה זולת ומאזין, לילה לילה, וכשיגיע השדר שלך אליו יהבהבו המכשירים שלו. השדר חייב להגיע, השדר תמיד מגיע בסופו של דבר". (דרור בורשטיין מתוך הספר "נתניה", עמוד 53)
15-17/8/2010
"ראשית אלמד לצייר אותךְ / חתול או חתולה, כנרית" (שגיא אלנקוה מתוך ספר חדש בכתובים, עמוד 11)
11-17/4/2010
"מִישֶׁהִי נִטְרֶפֶת דַּעְתָּהּ, אָמַרְתְּ / מַה שֶׁקּוֹרֶה בַּלֵּב פָּשׁוּט קוֹרֶה, אָמַרְתִּי"
(חדוה הרכבי מתוך הספר "ציפור שבפנים עומדת בחוץ", שירים 1962-2008. עמוד 346-347)
14-20/3/2010
האושר מגיח לפעמים מחלונות ששכחנו שהשארנו פתוחים
(אושו, מתוך מגנט שקניתי לעדי בחנות מתנות משונות,
וודאי מתוך ספר שמתישהוא אמצא את שמו)
21-27/2/2010
נִזְקַקְתִּי גַּם לַגּוּף / שֶׁיִּשָּׁבֵר / וְלֹא / נִשְׁבַּר /
בָּאוּ סִיעוֹת צִפֳּרִים בַּבָּשָׂר
(שמעון אדף, מתוך הספר "אביבה לא". עמוד 11)
14-20/2/2010
לִבִּי הוּא זְמַן עָצוּב, /
הַמְתַקְתֵּק בְּלֹא קוֹל.
(אלזה לסקר-שילר מתוך הספר "הדמדומים קרבים". עמוד 56. תרגמה: יהודית שרגל)
7-13/2/2010
מָה יֵשׁ אֶת נַפְשִׁי? לֹא כֶּסֶף, /
לֹא מִכְתָּבָה גְּדוֹלָה, בַּיִת וּבוֹ עֲשָׂרָה חֲדָרִים. /
זֶה אֲשֶׁר אֶרְצֶה: לָשֶׁבֶת כָּאן, /
לֹא לְהִשְׁתַּתֵּף, לְחַכּוֹת לָרוּחַ שֶׁתִּקְרָא לִי.
(רוברט בליי מתוך הספר "אנשים כמונו". עמוד 14. תרגם: משה דור)
יכולה לפעמים 
התחילי, זה נפלא ומרגש וקסום, כוחך ליצור יופי מן הפרוזאיות, למצוא את אלוהים בפינת הרחוב.
תודה, יפתי…
יקירתי, את יודעת ליצור רעש לבן כל כך שקט ונעים ואני נמשכת להיות אתך שם. לצאת מהרעש הלבן המרעיד עולמות שלי..
יקירתי את, גם תודה וגם – אני מזדהה לחלוטין עם דברייך, בגלל זה אני באה למקום הלבן של הכתיבה (הממשי, הנפשי), כדי להימלט מהכאוס המרעיד עולמות. לפעמים כדי להיפגש בו פנים מול פנים ולהוסיף לעמוד. ויש עוד סיבות.