הלבן

רגיל

 אני יושבת בתוך הלבן. לגמרי לבדי. בחוץ הצבעוני אישה צעירה מזמזמת שיר לילדה. רונית מטלון מהלכת בשדרה עם הכלב. מישהי רצה לאוטובוס, כמעט איחרה. יערה שחורי מעיינת בספר שירה. האישה של החתולים מסמנת להם לבוא. הם באים. לפעמים נורית זרחי עוברת ומנופפת או מניחה על כתף כף רכה. זה נעים. מסביב דרורים, יונות הומות עברית. רוני המלצרית מגישה בעדינות את האמריקנו לשולחן. כשהיא לא כאן, היא שחקנית ותסריטאית, אנחנו ממתיקות סודות ועוגיות. אני מוקפת באחיות, באימהות, בילדות שלי. האור בוהק עוד דקה, לאט נרגע. מישהי מורידה במכה את ברזנט הערב, מדליקה את הירח, תולה כוכבים נמוכים כמנורות. העולם מתכהה אבל אני חזק בתוך הלבן (הכיסא, הקירות, הדף, השולחן). שם, במקום בו כאוס העיר נפגש עם רעש הראש, יכול השקט הצלול של השירה לעלות ממעמקים. זהו ערב פשוט ויפה ורגיל. אני יכולה להתחיל.

עמוד S49 ב נובמבר 26, 2010 מוסף מתוך ישראל היום

»

  1. התחילי, זה נפלא ומרגש וקסום, כוחך ליצור יופי מן הפרוזאיות, למצוא את אלוהים בפינת הרחוב.

  2. יקירתי את, גם תודה וגם – אני מזדהה לחלוטין עם דברייך, בגלל זה אני באה למקום הלבן של הכתיבה (הממשי, הנפשי), כדי להימלט מהכאוס המרעיד עולמות. לפעמים כדי להיפגש בו פנים מול פנים ולהוסיף לעמוד. ויש עוד סיבות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s