הזונה

רגיל

אוֹמְרִים עָלֶיהָ זוֹנָה. וּמִי שֶׁבָּא אֵלֶיהָ חוֹשֵׁב שֶׁהִיא קֻפְסָא שֶׁאֶפְשָׁר לִפְתֹּחַ וְלִסְגֹּר, לְמַלֵּא בְּאֵיבָרִים קָשִׁים, וְאָז בְּנוֹזְלִים שְׁקוּפִים, שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁהֵם הַדֶּבֶק שֶׁל הָאַהֲבָה.

אוֹמְרִים שֶׁהִיא מְלֻכְלֶכֶת. וְלֹא יוֹדְעִים שֶׁהִיא נְקִיָּה בְּדִיּוּק כְּמוֹ נָשִׁים אֲחֵרוֹת, חָפְשִׁיָּה לָנוּעַ בְּתוֹךְ גּוּף גָּמִישׁ וְחָלָק, לְהִכָּנֵס זְקוּפָה לְתוֹךְ הַתְּנוּעוֹת שֶׁל עַצְמָהּ. וְלֹא רוֹאִים אֵיךְ הַטֶּבַע שֶׁעָשָׂה אוֹתָהּ, עֲדַיִן עוֹבֵד בִּשְׁבִילָהּ, פּוֹקֵד עַל שֶׁמֶשׁ לְפַדֵּר פָּנִים בְּנִצְנוּצִים, עַל שָׁמַיִם לִצְבֹּעַ כָּחֹל עַפְעַפַּיִם, כְּדֵי שֶׁכְּשֶׁהִיא עַל הַגַּב, שׁוֹכֶבֶת, תּוּכַל לִפְרֹחַ פְּנִימָה, לָדַעַת שֶׁהַנָּשִׁים בְּתוֹכָהּ פְּרָחִים יָפִים, אֲנָפוֹת, נְסִיכוֹת, אֲפִלּוּ מְלָכוֹת.

אוֹמְרִים שֶׁהִיא לֹא יְכוֹלָה לֶאֱהֹב, אֲבָל זֶה רַק בִּגְלַל שֶׁהִיא לֹא פְּנוּיָה כָּרֶגַע. זֶה כִּי הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּהּ נְסִיעָה אֲרֻכָּה. הַרְבֵּה נוֹסְעִים מְחַכִּים לַתְּנוּעָה בַּתַּחֲנָה, וְהִיא נוֹהֶגֶת בִּקְרוֹן גּוּף, לוֹקַחַת לְאָן שֶׁרוֹצִים לְהַגִּיעַ וְחוֹזֶרֶת לְבַדָּהּ חֲזָרָה. בַּחֶדֶר שֶׁלָּהּ לִפְעָמִים אֲנָחוֹת. צְעָקוֹת.

גַּם כְּשֶׁהִיא לֹא עוֹבֶדֶת אוֹמְרִים עָלֶיהָ, וְהִיא צְרִיכָה לְהִתְרַחֵץ הַרְבֵּה פְּעָמִים בְּיוֹם וְחָזָק, כְּדֵי שֶׁיִּתְחַבְּרוּ מַיִם עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְעוֹלָם שָׁקוּף יַעֲלֶה לְכַבּוֹת עֲצַבִּים וּדְמָעוֹת.

חוֹשְׁבִים שֶׁיֵּשׁ לָהּ שֵׁם בָּדוּי, אֲבָל הִיא זוֹכֶרֶת, בּוֹחֶרֶת לְהַסְתִּיר אֶת שֵׁם הַיַּלְדָּה מִפְּנֵי הַגְּבָרִים, שֶׁגַּם הֵם הָיוּ פַּעַם יְלָדִים וְגַם שְׁמָם נִלְקַח. וּלְהַחְבִּיא אֶת הַפָּנִים בְּתוֹךְ פָּנִים סְפוּגֵי עָשָׁן, הָאֶצְבָּעוֹת דּוֹלְקוֹת בָּאֵשׁ, סִיגַרְיָה בְּסִיגַרְיָה.

לִפְעָמִים, לְבַדָּהּ, הִיא שׁוֹאֶפֶת אֲבָקָה לְבָנָה. עוֹלָה שְׁקֵטָה בַּמַּעֲלִית הַשְּׁחוֹרָה שֶׁל הַלַּיְלָה. עוֹד מְעַט, הִנֵּה, הִנֵּה עַכְשָׁו, הִיא הוֹפֶכֶת כּוֹכָב.

»

  1. שיר חזק מאוד, נוזף, שמדבר על דברים שאינם נאמרים מספיק. מאוד אהבתי, למרות הסיום שלדעתי קיצר והבריח את הכל בעולם מחוץ לעולם.

    קורא.

    • תודה שקראת. זה לא בדיוק שיר, יותר סיפור קצר מאוד מאוד, אולי סיפור קטן, כמו כל הסיפורים שלנו, שצריך לאסוף אותם אחד אחד, לתת להם שמות וגופים וסופים.
      לגבי הסוף – אולי אתה צודק, אני צריכה לשבת בתוך הטקסט עוד זמן-מה ואז אדע, אבל אולי הייתי חייבת למלט אותה, את עצמי משם. תודה שאתה שולח אותי למחשבות האלה.

  2. מעניין, זה לא הרגיש לי כמו שיר אלא יותר כפרוזה לירית. אולי בגלל המקצב. לעומת זאת, כשאת מקריאה זה מתקרב יותר לשיר. בכל אופן זו יצירה מרגשת שיוצרת הזדהות עם הדמות. דווקא את הסוף אהבתי. יש לך הברקות נהדרות כמו : נוהגת בקרון גוף, מים עליונים ותחתונים, תוכל לפרוח פנימה. פשוט נהדר ונוגע ללב.

    • הי גבי יקרה, האור בקצה מנהרת הערב את, טוב שבאת להאיר אליי גם כאן…ואת לחלוטין צודקת, זה נכתב כפרוזה שירית או שיר בפרוזה, ובערב קראתי גרסה מעט מקוצרת. חיבוק, ממני.

  3. איזו חמלה עדינה ורגישות.חמלה לא באה לכל אחד בקלות ואצלך היא ממש מתת.בהודו נוהגים לומר לכל אדם,אני משתחווה לאלוהות שבך.גם השיר הזה הוא סוג של הודיה לקיומו החד פעמי של אדם אחר,של השתחוות ענווה אל מול גורלו וסבלו של הזולת,שאינו יכול להיות אלא גם "הסבל" שלנו.אהבתי את חוסר השיפוטיות,את תיאור המצב מכמיר הלב,את הקישור בין עולמות עליונים לתחתונים.אכן,לעיתים(זה יכול לקרות רק בשירה כנראה) זונה אינה רק זונה,אלא משהו יותר מזה וכמו כל דמות אחרת במיתולוגיה,סבלה מאפשר לה לזכות בטרנספורמציה נשגבת,שהיא מעבר לזמן ולמקום.השילובים הללו מאוד עמוקים ונוגעים בלב.

  4. היו לי כמה דברים שעמדו על קצה הלשון,משהו שלא הצלחתי לנסח במילים אתמול(אבל,הנה,מצאתי את המילים הללו היום:).

    הזונה כמוטיב בספרות,כסמל המבטא משהו שמעבר למילה, מגיע וודאי אף רחוק יותר ועמוק יותר מישו והברית החדשה.יחד עם זאת ,נדמה לי,שכדאי לשים לב לדרך שבה בחרת לתאר את הזונה בטקסט הזה,ובחירה זאת עשויה לשפוך אור גם על הדרך שבה בחרת לסיים את הטקסט.

    אותו צלוב שנשא את חטאי האנושות,הריהו ממש כאותה זונה שנושאת בתוכה את הייאוש המגולם בבשר והניסיון להיחלץ ממנו,שלא תמיד צולח.זהו הניסיון להגיע אל הגאולה "דרך ביב השופכין".(ניסיון שעשוי להוביל בדיוק לתוצאה הפוכה עבור מרבית האנשים,משום שהאובבסיה היצרית עשויה לכלות את האדם ולדכא את ביטוי משאביו הגבוהים.

    התהליך המיני הבזוי משהו עשוי לעבור "הטמרה"(והתמרה מייד לאחר מכן)והופך להיות לדבר מה בעל פוטנצאל גבוה מאוד.

    יש אנשים שהרצון שלהם הוא "לסקול באבנים" את השונה,הייחודי,הנבדל,"הטמא",ממש כמו הסיפור בברית החדשה.אבל גם ישו הבין שמה שנראה כנקודות קיצון על הסקלה,הם בסך הכל עוד חלקים בלתי נפרדים מרוחו של "אלוהים".הנה הכוכב שלך,הוא אכן,תמיד, מעבר לפינה,מוכן לזהור בכל עוצמתו ולהאיר את עיננו ליופי המיוחד שבכל תופעה ואדם.

    אפרופו סקילה ,"חטא","כיעור" ויופי,כל הנושא בהחלט מתקשר גם לפנחס שדה,חבצלת,עיוורותה של החברה ,אטימותה והנטיה האוטמטית להעלות קורבן.

    אהבתי מאוד את הדרך שבה טיפלת במוטיב החוזר הזה,התרומה שלך לנושא בהחלט ניכרת(פנחס שדה גם נמצא כאן ברקע:).החיים,אכן,הם משל וכיוון שהם משל,כל דבר בהם יכול להיות משל ושירה טובה מתארת דבר מה,שכל אדם מסוגל למצוא בו את עצמו,וגם מה שמעבר "לעצמו",את תקוותיו הגבוהות ביותר,הנשגבות ביותר,ללא כל קשר "לאובייקט" המתואר או לסיטואציה.

    זאת כמובן,רק תפיסה אחת של הדברים,לא איזשהו משהו מוחלט.שירה לא יכולה להיות דבר מה שחור ולבן,כמו כל אמנות,גם כשיש רק שחור ולבן,עדיין יש בה אינספור צבעים אחרים.

    ברמה הסמלית כולנו,כבני אדם מהווים סוג של זונות,בהיותנו מאפשרים מילדות עד בגרות כמעט לכל סוג של גירוי לחדור אלינו ולהשאיר בנו את חותמו.יש אנשים,שנישארים זונות כל חייהם.אין להם חיים משל עצמם.הם כלי שמלא ברפש ובהבל ובצרכים מזוייפים,שלעולם לא יוכלו לבוא על סיפוקם.זה ממש טראגי.

    התפתחות היא טרנספורמציה שבה כל הדברים התחתונים הללו נצרפים באש כוכבים שבאה מרחוק ומובילה ליצירת חיים אמיתיים ומגובשים לאורך זמן(אבולוציה.)

    אני,דרך אגב,סבור שכתבת כאן שיר ולא פרוזה.יש לי הוכחות.

    נו,עכשיו משאמרתי את מה שרציתי לומר אתמול,רווח לי.ממש חצי גאולה אם לא גאולה שלמה.:)

    מוטי.

  5. שלום ענת,

    הנה הכוכב שלך בכתבה ב-ynet(דבר שמוכיח שאם המציאות לא עולה על כל דמיון היא לפחות משתווה אליו לעתים
    ראי איך הטקסט שלך הרחיב את המקום שבו אנו שוהים.:)

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4231600,00.html

    ולאחר מכן,סרט שנעשה עליה על ידי אוהד יטח:

    http://tvland.ynet.co.il/display.asp?id=31660

    הסרט מצוין,ממש שווה ערך קולנועי ליצירתך,מכיל,תומך,חומל,נמנע משיפוטיות ועצמתו היא לעתים במה שלא נאמר ורק נרמז בידי המצלמה עצמה.(ראי את הסצנות המצולמות בבית המשפחה,האינטראקציה בין האב,האם,הבת)סרט עצוב,אבל לא כזה שמרוקן,אלא כזה,שבדרך פלא השמורה ליצירת אמנות טובה,ממלא.

    אם מדברים כבר על נושאים חברתיים(ובסרט עולים מספר נושאים כאלה גם בעקיפין)אני סבור שקולנוע הוא מדיום מצוין(יותר טוב משירה לדעתי)לטיפול בנושא.

    בכל אופן,אינני מרחיב יותר מדי את תובנותיי בנוגע לסתירות שונות שעולות בין הסרט לבין הכתבה בכל מה שקשור לסופיה.הדמות שלה היא מורכבת מאוד בעיני ופשוטה מאוד בעת ובעונה אחת,ממש גיבורה קלסית מהסוג של דוסטוייבסקי או טולסטוי.משוררת רוקיסטית שירדה לתהום על מנת לטעום את מימיו הדלוחים של הסבל וכמעט טבעה שם.
    אם ניקח את דבריה כפשוטם היא אכן מסוג אלה המאמינים שניתן להגיע לגאולה דרך ביב השופכין.יכול להיות,שהסיפור שלה,שעדיין מסופר והיא זאת שמתחילה לספר אותו,יקבל תפניות מפתיעות רבות נוספות.

    יחד עם זאת,המציאות הפנימית של בני האדם הרבה יותר מורכבת ממה שהם חושבים עליה.לעתים האדם אינו רואה את התמונה של עצמו משום שאינו יכול לקחת ממנה מרחק או שהוא לוקח מהתמונה מרחק גדול כל כך על מנת להתרחק מהכאב עד שהוא מאבד את הפרופורציות ורואה דברים אחרים.זה נקרא הצדקה לאחור או הצדקה למפרע.בני אדם עושים זאת,אם כי יכול להיות שלא כולם ולא בכל מצב.אולי באמת יש רצון חפשי,אולי אנחנו לא עכברים בקופסה שחורה?

    טוב,נעצור כאן.נכבד את סופיה.היא ראויה לזה.

    בואי נאחל לסופיה(הדמות שלה מקסימה בעיני,דמות מלאה,עגולה ושלמה) מעל דפי הבלוג שלך שתעלה גבוה גבוה בכל המעלות והשלבים על מנת להגשים את חלומותיה.אבקה לבנה אינה חייבת להיות רק הרואין,היא יכולה להיות גם אבקת פיות וכוכבים.כמו זאת שילדים קטנים מאמינים בה(ואולי בצדק)

    מוטי.

    • הי מוטי, תודה על הקישור, ראיתי בעבר חלקים מהסרט, עכשיו אראה את כולו. אני חושבת שהשיר הזה (שהוא לא ממש שיר אלא קטע שערכתי מתוך סיפור הרבה יותר ארוך) הוא בעצם שיר אהבה, וגם תיאור של הקשר הנסתר שקיים בין נשים, בממלכות הפנימיות ביותר שלהן, בהן אין לגברים נגיעה. אולי זה כתב הגנה. אני כותבת הרבה מתוך העמדה הזו. פעם קראתי אותו בקול ומישהו אמר לי שזו הצגה אידילית מידיי של תופעת הזנות. אולי הוא צדק, אבל אני לא חשבתי על תופעה כשכתבתי, חשבתי על אישה כמו סופיה, שרציתי לכתוב אותה ועבורה, עבור נמענת ספציפית, קיימת או לא, אבל שיש לה פנים, משהו יפה. ואהבתי את הפיות והכוכבים, זה בדיוק זה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s