העורך

רגיל

העורך שולח לה את השיר הכי יפה בעולם.

היא מחליטה לקרוא אותו דרך העיניים שלו, כחולות או ירוקות או חומות, בכל מקרה, בהירות מאוד,  ואז דרך העיניים שלה, חומות פשוטות. לפני שהיא מתחילה לקרוא, היא מדמיינת את הראש המתולתל שלו, שיער ארוך או קצר,  רכון אל הדף, ותוך שהוא קורא מילה מילה מילה, הן משתחררות מקברן הקריר, קמות ממיטת הנצח הלבנה, העורך נושם, הן נאספות על גב קרני אור, נושף, רוכבות על גב מבט, ילדה מזייפת שיר בדירת השכנים שתחתיו, הן באות אליו.

כך בראשה. אבל השיר בפני עצמו והוא כל כך, וכשהיא עומדת בשעריו, היא רואה שמבט אחד יכול לבד. משחררת את העורך, היא נכנסת פנימה, מסתכלת איך תמונה משורטטת בתנועות זעירות, ביד אדם, בבת אחת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s