החיבוק

רגיל

 

 החיבוק הראשון הוא החשוב ביותר.

זה דבר שהיא יודעת. ועוד יודעת, שהגוף המחבק מקבל את צורת החיבוק, והגוף המחובק זוכר, וזה מה שיזכור תמיד, גם בכל החיבוקים הבאים, את ריח הצוואר שעולה בנחיריים, את מגע הבד סמוך לראש הנרכן, את מעגל המותניים, ואת כפות הידיים פשוקות על הגב. ועוד יודעת, שהחיבוק צריך להיות במידה הנכונה. לא חזק מידיי, שלא להפחיד, למחוץ רגשות, ולא חלש מידיי, שלא יתערבבו המחבק במחובק, ולא יהיה ברור מי הוא מי מי עומד מוצק יציב, ומי בא בגוף רך, שכל איבריו הפנימים נערמו אלו על אלו באיסדר מוחלט. ועוד צריך לדעת מתי לסיים. מתי חולפת רוח פרא, מתי להוריד לחצי תורן את מפרשי הידיים, להשיב את סירות ההצלה, להחזיר ניצולים יחידים אל החוף.

את זה היא אומרת לעצמה.

וגם היא אומרת, שכדאי ללבוש סוודר כי הנה ערב ירד. החדר החוויר והחשיך. עוד מעט יירדו גם כוכבים לפצוע.

 

»

    • גליתוש, אני עם התריס פתוח, והאור יורד עליי ועוד מעט ייעלם בתוכי, ואני קוראת את כל התגובות שלך בבת אחת, ומתחשק לי לחבק אותך

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s