המרדים

רגיל

המרדים לא שר שירי ערש, לא מספר סיפור שבסופו מתחתנת נסיכה עם אביר לקול תרועות אומה, לא מסייע לכבשים שמנמנות לחצות בבטחה את כביש הלילה.

הוא קושר סרט גומי לזרוע, חזק, מטופף באצבע שמנה כתולעת על הוריד, אומר, לנשום מהפה, להוציא מהאף, ומחדיר את המחט. כשהוא מסיים, הוא מניח מסכת חמצן על הפנים, במחוזות בהם אהוב מטביע לפעמים נשיקות. 

שער ההכרה נסגר לאט ואז מהר. תחילה נעלם המרדים, נעלמים גו האחות המתרוצצת, פניו הקרבות של המנתח. הולך ומצטמצם העולם. ברגע האחרון היא פותחת את האגרוף, מסובבת את כף היד פתוחה למעלה, יודעת שבקרוב מאוד לא תוכל להחזיק דבר, גם לא יחזיקו בה. בנקודה האחרונה בה היא יכולה להחליט, היא מחליטה לבוא אל שום-מקום בידיים פתוחות, באהבה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s