השכן

רגיל

השכן כותב. 

החבר שלו הולך לישון, עבד כל היום בהחלטת החלטות, עכשיו עובד בהקלטת חלומות. ערב מאוחר או לילה מוקדם. האישה שאצלי, תולה כביסה או מבשלת או בוכה. לפעמים היא מארחת אנשים. שותים וצוחקים. לפעמים מגיע זמן, מנהל חשבונות גבוה וקפדן, בחליפה קצת מיושנת, להעביר את כדורי החשבונייה הצבעוניים שלו מול העיניים שלה. הוא אורח כפוי, והאישה נמלטת למרפסת, נכנסת לעיגול המושלם של המבט על השכן. השכן איש צעיר למדיי, אבל יש לו בית של אנשים מבוגרים, עם רהיטים אמיתיים, קישוטים מפורצלן, תמונות על הקירות. זה בית שגרים בו אנשים שאוהבים להיות בבית. בבית של האישה אין תמונות או חפצים, כי צריך לתת מקום לאהבה שלה לנוע פראית מחדר לחדר, וחוץ מזה, זה גם לא הבית שלה. היא רק גרה שם. הרי הלב קיטון צר ואי אפשר לגור. צריך ארון, חלון, מיטה, מקלחת, קומקום. לפעמים השכן קם מתוך המבט, ומכין לעצמו קפה, מערבב סוכר במים בחלב בקפה לאט, עד שאד עולה למעלה, והמילים מסתדרות בשורות ישרות בראשו, והוא יכול לחזור ולשבת.

השכן כותב גם ביום, כשהאישה הולכת לעבודה, שם הזמן מתרגם דקדקן של דקות לכסף. היא לוקחת איתה את המבט, והשכן נשאר לבד. גם היא לבד. כשהיא חוזרת, הוא יורד לפעמים עם הכלב, מדבר בפלאפון, בועט באבן. הם עוברים בקווים מקבילים ולא מדברים. הרחוב מביך, המבט פוחד להיקלע.

לפעמים, שוב ערב או לילה או מה, היא רואה אותו מתיישב לשולחן, וגם היא מתיישבת.  הם יושבים זו מול זה, בינם קיר, אוויר, קיר, בחדר הפנימי החבר של השכן לוחץ פליי, תכף ירוצו תמונות צבעוניות, יתחיל עוד חלום. היד שלה על המקלדת, הוא עושה תנועה קטנה עם הראש, כאילו הם עומדים שניים על קו הזינוק, ותכף תישמע יריית הפתיחה, מישהו יגיד, ע-כשיו. ועכשיו הראש קדימה והלאה. כותבים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s