למה לכתוב

רגיל

למה לכתוב?[1]

  1. כתיבה פותחת שני חלונות במקביל – אחד פנימי והשני חיצוני. החיצוני מסייע לנו להבין, ככל הניתן, את העולם מסביב. הפנימי עוזר לנו למצוא את המקום שלנו בתוכו.
  2. כתיבה היא אחת האומנויות היחידות שלא עולה כסף – צייר צריך קנבסים גדולים, מכחולים ומברשות, מוסיקאי זקוק לכלי נגינה, קולנוען צריך צוות וציוד, ומשוררים – הם בסך הכל זקוקים לדף ועט.
  3. כתיבה היא אומנות שההתבגרות יפה לה – ככל שאתה מבוגר ובעל ניסיון, יש לך יותר סיפורים (ויותר מהשתיקות שבין הסיפורים), או כמו שמגדירה זאת יפה המשוררת הפולניה ויסלבה שימבורסקה, כלת פרס נובל לספרות, "יכול אדם להיהפך לסופר בהיותו בן עשרים או שבעים, בין שלמד בכוח עצמו ובין שהוא פרופסור, בלי שקיבל אפילו תעודת בגרות (כמו תומאס מאן). הדרך לכתיבה פתוחה לפני כולם".
  4. אני כותבת גם משום שפעם שמעתי את הסופר המופלא, סמי ברדוגו, אומר בפשטות מכמירת לב, "הכתיבה מצילה אותי", והמשפט שלו הציל אותי ונתן לי תקווה.
  5. כי כתיבה נותנת תקווה.
  6. למה לכתוב? למה לא. כל מה שאתם צריכים זה יד, דף, עט ולב. ולפתוח אותו. ולכתוב.

איך מתחילים?

בבת אחת.

הדבר הראשון שאישה/איש כותבים צריכים הוא פנקס או מחברת. אנא התפנקו – לכו לקניון הקרוב וקנו לעצמכם את הפנקס היפה ביותר.

 הדבר השני הוא פעולת הליקוט – בתוך המחברת שלי, למשל, אני אוספת מחשבות, זכרונות, משפטים שאני שומעת, משפטים יפים/חכמים/מרגיזים מתוך ספרים שכתבו אחרים, מתוך עיתונים, מתוך היומיום הסבוך, ביקורות שלי על ספרים שקראתי, סרטים שראיתי, מוסיקה. לפעמים הרוח משרבטת לי קשקוש על הנייר הלבן. אני נותנת לה כי היא חברה. לפעמים טיפות גשם מוחקות את השורות. זה בסדר. הכל נכנס למחברת ויהיה זמן, קרוב או רחוק, בו לכל יימצא שימוש.

הדבר השלישי הוא אולי החשוב מכולם – הקריאה. קריאה פותחת אפשרות. קריאה נוספת– עוד אפשרות. ככל שיתרחב מעגל האפשרויות יגדל מחסן הכילים שלכם, ויגדל ויגדל, וכשיתמלא לגמרי, תוכלו לבנות מחסן נוסף, בו תניחו את הכילים החדשים, שתמציאו לעצמכם.

כדי להיפטר מהצנזור הפנימי שמלקה אותנו כל הזמן, כדאי לתרגל במשך זמן מה "כתיבת רצף" – כתיבה רצופה של העט על גבי הדף. אני אוהבת לכתוב ברצף בבוקר, כשאני מתעוררת, עדיין פריכה משינה, כשהעולם הפנימי שלי רך וחלק, כמו עורף של תינוקות. אבל כדאי לבחור את הזמן שמתאים לכם, הזמן בו לא יפריעו לכם בשעה שאתם משתוללים כמו ילדים במגרש משחקים, בתוך המרחבים הגדולים של הדף.

כל אחד יבחר את דרכו שלו משום שיכול מאוד להיות שכל מה שכתבתי כאן אינו נכון. או נכון לפעמים, משום שלפעמים אחרות איני יודעת באמת איך מתחילים, לפעמים אני חשה שטרם התחלתי או שעליי להתחיל כל פעם מחדש. להצטרף לשיירה שנעה לאט, במסלול לא צפוי, וללכת. בעיקר ללכת. לכתוב.  

 


[1] דברים שכתבתי לכבוד שיעור השירה הראשון שלימדתי, במרכז לקשיש אביבים, רמת אביב.

 

»

  1. רשימה מקסימה ומעוררת השראה. אני מחכה כבר לקשישותי הרשמית כדי ליהנות משיעורייך המופלאים.
    גלית

    • האמת – לא כדאי לך לחכות כי אני מורה לא טובה, המילים מתבלבלות לי בפה, ואני תמיד אומרת מה שלא התכוונתי ולא אומרת מה שרציתי.

  2. זאת תמציתיות מדוייקת של משוררת.נהדר.באשר למילים המתבלבלות בפה,הכל עניין של תרגול או מוטיבציה.אני בטוח שיכולת להיות גם מורה מצוינת,לו רצית(את לא חייבת:)הסיפא,כמובן נוגעת להערה שלך בתגובה למעלה לגלית.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s