גלית סליקטר

בעוד אלף ימים

אנחנו חברות כבר כמה? עשר שנים הולכות וחוזרות ומחליפות יבשות ודעות, שמחות ומילים, מכתבים הכי יפים של אהבה על ניירות דקים, עבים, פתקים, אמיתיים, תמיד רעבות, חולקות מנה פלאפל או פיתה זעתר, תראי, איך עבר הזמן? רק נפגשנו וכבר חצות, יושבות על מדרכות, על ספסלים, שותות קפה (בלי קפאין) או תה יסמין עם קצת חלב כמו אנגליות, צוחקות בגנים או בוכות כשהלב, רוב הזמן מפרידים בינינו אוקיינוסים, אבל לפעמים אנחנו בגוף שלנו קרובות, מדברות בטלפון דקות או שעות, ימים של סיפורים מהעבר, קרציית הילדות עוד קשורה בשערות, חלומות, חלומות בהקיץ והווים, ככה אנחנו מדברות בשפת סתרים עד שתמוזי כבר צריכה ללכת לישון, דבר ראשון בבוקר מלקקות כסוכרייה מרה את לשון המעטפה, את הבול, כותבות כתיבה תמה את הכתובת, משלמות שלוש ומשהו דולרים או שש שקל ועשרים, שולחות זו לזו למרחק גלויות ושירים (את יותר נדיבה, לי לוקח קצת זמן, את אומרת עליי, ענת, את כזאת רוסיה חשאית), וכבר שנים אני שואלת, מתי, יא מעצבנת, מתי יהיה כבר ספר השירים שלך מוכן? מתי כריכה סגולה תעטוף את רוחך הגדולה המתממשת ברוך ובכוח מילה אחר מילה? אני עובדת על זה! אז תזדרזי, גיברת, אני כאן מתפוררת מרוב ציפייה, בחנות יד שנייה קנית לי ממחטה עתיקה רקומה מבד משי כל כך דקיק, אמרת, זה בשבילך כי זה לא שימושי, ביום הולדתי השלושים קנית גם כותונת בצבע שינה עם פרחים. באחד הימים, ובלי הכנה, תסמסי לי, מתאים שאקפוץ? בטח מתאים. בשעה היעודה אני אחכה בחלון, מנופפת ממחטה, איחרתי? לא, גליתוש, הגעת בדיוק עכשיו בזמן, תני את המעיל. רוצה קפה? בלי קפאין. יש עוגת גבינה עם פירורים. כן. תהיה שעה כזאת, הכל יהיה, כמו תמיד כשאנחנו שתינו, כל כך פשוט ונכון ונעים. בחשכת תיקך תנשום חזק המתנה הכי יפה, הי, זה בשבילי זה? כן, זה לך, ספר השירים.

גלית סליקטר / בעוד אלף ימים / הוצאת הליקון (2012)

הספר ומעריצה