אחד עשר הרהורים על אהבה ומשפט פתיחה אחד

שש עשרה שנה חיכיתי לספר שלך.

1. ובאלפיים וארבע כתבת את "תל אביב מאה", ובערב שכבתי במיטה, היה ינואר קר וניו יורק קפאה בחוץ, ומכוסה בשמיכת הנייר שלך קראתי ובכיתי, ושאלת, אבל למה את בוכה?, ואמרתי, כי זה כל כך יפה, ואמרת, את יודעת שזה לא נכון, את בוכה כי את פשוט בכיינית. וזה היה נכון. וגם זה היה נכון.

2. ובאלף תשע מאות תשעים ושלוש, בירושלים קשה של קיץ כתבת: “הזבוב הזה מרגיז / עף בלי הפסקה / אני כותב והוא עף / מרגיז שאני כותב והוא עף / אמחץ אותו ואז / אכתוב בלי הפרעה". ובאותה שנה, ולא רק בגלל הזבוב, החלטתי ללכת אחרייך, והלכתי, ולפעמים הלכתי לפנייך, ולפעמים שנינו לפנינו, מסביבנו, במקומנו.

3. ובאלף תשע מאות תשעים ותשע ובאלפיים ובאלפיים ואחת, שתיים, שלוש שכבת על הספות המתחלפות בסלונים המשתנים, וכתבת את ה"ירח קרוב", ועברו הרבה שנים, וכשסיימת איש לא הבין, לא רצו לפרסם, ישבת על הספה הכחולה עם הראש בין הידיים, ואמרתי לך, שיילכו להזדיין, אני אפרסם אצלי בעיתון הפנימי, וימים שלמים הייתי הולכת ומפרסמת פנימה, הַיָּרֵחַ קָרוֹב קָשֶׁה שֶׁל הָרוּחַ, חָסֵר אֶת הָאֶצְבָּעוֹת הַמְּרַסְּנוֹת סוּסִים עַל סַף הַיּוֹם. לָכֵן מְלַוָּה נקישת פַּרְסוֹת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ הַנִּגְרֶרֶת. בְּמַחֲצִית הַגּוֹבָה לַשָּׁמַיִם שְׁקוּלָה הַשֶּׁמֶשׁ לְמִשְׁקָל הֶהָרִים, אָז קַו הַחוֹף מְדֻיָּק, וּפְנֵי הַיָּם קַעֲרִיּוֹת רוֹעֲדוֹת, רוחשות מֶלַח וְסַרְטָן בְּצֶבַע לֶחֶם, שריונו עֲדַיִן רַךְ, תּוֹפֵחַ לְכִפַּת הַשָּׁמַיִם. בַּמְּקוֹמוֹת בָּהֶם מְקַבֵּל הַקֶּמַח צוּרַת עֲנָנִים, וְאוֹר הַכּוֹכָבִים חָמוּץ כְּמוֹ הַחִטָּה הַמָּתוָה אֶת הַכִּוּוּן, הַמָּחָר הוּא בִּלְתִּי נִמְנַע.

4. ובאלף תשע מאות תשעים וארבע לבשתי שמלה אדומה מאוד ועגילים כחולים מזכוכית, ותחתונים צהובים, ואודם ורוד ולק, והכי צבעונית ובחצות, לקחתי מונית מראשון לציון לירושלים, וחיכיתי לך בחדר מדרגות שעתיים ובשלוש לפנות בוקר באת, ופתחת אליי עיניים עגולות של מה קרה, ואמרת, "תגידי, את משוגעת?", והייתי משוגעת מרוב אהבה, מרוב חלומות.

5. ובשנת אלפיים הלכנו את כל הדרך מרחוב שמעון התרסי, דרך קדושי קהיר, בואכה דאון טאון ברוקלין ומשם לחדר האחד ברחוב ארבעים וארבע, שם הרית ונולד לך בן שמן, וקראת לו אדי לוי, והוא כתב את "משה דיין" ואת "הבהלה לבשר" ואת "שיר הסקס", ועוד שירים גסים נורא, והוא לא סבל אותי ואני אותו, ואמרתי לך, "זה או אני או הוא", ואמרת, "טוב, אז הוא". וצחקנו. היינו בודדים אז אבל מאושרים מאוד.

6. ובשנת אלף תשע מאות תשעים ושלוש נכנסתי לחדר גדול, שהיו מסודרים בו כיסאות במעגל, אתה כבר ישבת שם, אחד רזה במשקפיים ושיער פרוע, ואמרתי בלב, מי זה החנון הזה?, ולא ידעתי אז שחנון הזה, ילמד אותי את כל השיעורים שאישה כמוני רוצה ללמוד, את השיעור על הלב, והשיעור על הגוף, והשיעור על פילוסופיה, והשיעור על קדיש של אלן גינזבורג ועל הדאדאיסטים, והשיעור על הלחם באג'ין, והשיעור על איך להפסיק לפחד, והשיעור על למה צריך להפסיק לכתוב שירים טובים ולהתחיל לכתוב שירים, והשיעור על למה החברים של נטשה הם חרא להקה וכדאי לך מאוד לשמוע את קטב מרירי. והיה גם את השיעור שלי, שבו צריך ללכת לים. והלכנו לים.

7. ובאלפיים ועשר אתה עדיין חייב לי 150 שקל על המונית לירושלים.

8. ובשנת אלפיים ותשע היה לי מזל בשירים כי יום אחד בתחילת הקיץ, חיכו על השולחן בסלון מתנות ארוזות בשורות ארוכות או קצרות, ופתאום אפשר היה להפסיק לחכות, והיו הפתעות מרתקות, גם מתוקות, למשל "את ואני / זה פשוט. / ללכת ברחוב. / כל רחוב. / למשל, בן יהודה. / סקרנים כמו תיירים / מדברים בשפה שלנו / הקלה כמו שמש של חורף”. וזה היה השיר שלי בתוך הספר שלך.

9. אתה בא אל השירה כמו גנב, כמו נוכל, כמו פועל, כמו מאבטח, כמו קבצן, כמו רוצח, כמו פרא אדם, כמו משורר בכלל לא עיוור. בלילה אתה חוזר אליי עם הנשמה העדינה עדינה שלך.

10. ובאלף תשע מאות שמונים וחמש ישבתי עם מיכל סויסה על ספסל בגן הציבורי שליד הבית בקפלינסקי, והיא אמרה שהיא תתחתן עם אחד עם אופנוע, ואני אמרתי שאני לא אתחתן, אבל לא אכפת לי לאהוב איש שכותב שירים.

11. ובכל השנים ובכל האלפים, דלק אור בחדרים בם כתבת וכתבתי, שם ישבת וישבנו חבולים וחבוקים ושותתים מאהבה.

(טקסט שקראתי בהשקת 'הנשק החם' של עדי שלי עסיס)

»

  1. מקסים.אני אוהב מקומות ובני אדם שמתקיימים בזכרונות של אנשים,בתודעה של אנשים.אני אוהב את נקודת המבט המיוחדת שיש לאנשים על העולם והאופן שבו הם תופסים את העולם דרך התודעה והזכרונות שלהם,מה שזה מעורר בהם.האינטראקציה "האינסופית" הזאת בין העבר להווה המתקיימת בכל אדם והתוצרים שלה.זה מעין יקום מקביל,שיש לי זכות לעבור אליו מפעם לפעם במהלך שיטוטי ונדודי ולחזור שוב אל היקום שלי,עשיר יותר ומלא יותר.

    "שירה" היא החומר ממנו עשויים החיים ואהבה היא הדבק המאגד את "השברים",או החיים,איך שלא תסתכלי על זה,הם שירה שנכתבת ונכתבת מילה אחר מילה,חלק אחרי חלק,ואיך אמר פעם קירקגור,מקבלים את המשמעות בדיעבד,אבל חייבים לחיות למפרע.(אני מקווה שאני מדייק).לחיות למפרע ככוח יוצר(ולא הורס),את זאת יכולה לאפשר רק האהבה.ניכר,שהטקסט הזה נכתב מאהבה ולמען האהבה.

    עכשיו,בכל עת שאעבור ליד הגן בקפלינסקי,אני אזכור שפעם הייתה נערה צעירה שהיו לה חלומות על שירה ואהבה.לנערה הזאת קוראים ענת,(אבל אפשר לקרוא לה גם בכל שם אחר) וכל הספסלים ברחוב קפלינסקי יקבלו כבר צבע שונה לחלוטין.:)

    אשרייך.

    • החזרת אותי הבוקר לקפלינסקי ולגן ההוא, שקרו בו דברים יפים ומשונים בילדותי, לפני לא מעט הרבה שנים. אני תכף אניח אותו חדש על הדף הוירטואלי ואשלח אותו. אז תודה, מוטי, שלחצת על הכפתור של מכונת הזמן בשבילי וגם על תגובותייך המאירות עיניים ולב-תמיד.

  2. כבר קראתי לפני שבוע ועכשיו חזרתי כי לאהבה תמיד צריך לחזור וגם אין ברירה אלא.
    להפסיק לכתוב שירים טובים ולכתוב שירים, ללכת לים, לפרסם בספר הפנימי ולאהוב באופן צבעוני. זה השעור שלמדתי פה היום. תודה.

  3. אז יום אחד אלמוג בהר כתב שחייבים לקרוא את הארכיברית, ואיזה מזל היה לי שהקשבתי לו. מזל גדול. ואז יום אחד אחר תמר קפלנסקי כתבה שהיא קראה את סיכום השנה שלך, והדמעות זלגו לה, אז מיד הייתי עם המילים שלך גם אני, והדמעות זלגו. זלגו על עצמי, עליך, על החיים. ואז היום אמרתי לעצמי, רגע, אולי עכשיו אני יכולה לקרוא עוד מילים שלך. אז הנה אני כאן, עכשיו אחרי קריאת הטקסט הזה. לוקחת נשימה ארוכה, מתענגת על הכתיבה שלך, אולי המילה כתיבה היא ממש לא נכונה. מנסה שוב…. מתענגת על היכולת שלך לראות, להתבונן, לחוות, להרגיש, לחשוב, ואז ברגע של יכולת נדירה, להעביר את כל זה למילים. תודה

    • כמה טוב שיש בעולם הזה אלמוג ותמר ואת ונדיבים ושכל הדמעות כבר בתוכם. ולא מתאפקים. אלו אנשים שמתחשק לכתוב בשבילם שירים וסיפורים 🙂

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s