ספרד/ אנטוניו מוניוס מולינה/ הוצאת עם עובד/
תרגום מספרדית – פרידה פרס-דניאלי (482 ע"מ, 89 ש"ח)
באתי אל הספר ומצאתי עולם. פיסה אחר פיסה, מסיפורים היסטוריים גדולים וסיפורים אישיים קטנים, מגיבורים אמיתיים ובידיוניים, מרגעים חד פעמיים, מרעיונות וזכרונות, טווה הסופר את העולם הזה. ניתן למצוא בתוכו את אותה תנועה נדירה ועדינה מאין כמותה – התנועה שלוקחת אותך את כל הדרך מהמכה הקשה אל החיבוק הרך ובחזרה, זו שלא מותירה לך ברירה, שמאלצת אותך להשאיר את העיניים קרועות לרווחה בשעה שהשפתיים מתלבטות אם לשחוק (מיופי) או לדמוע (מכאב).
זו יצירה עמוסה, מעין פסיפס של סיפורים, רשת מסועפת של זכרונות המנסה ללכוד ולתאר את הסבל האנושי, את ההתמודדות עימו ועם האכזריות הפתאומית שמנפצת בן רגע את שיגרת היומיום. בוירטואוזיות לשונית, בדיוק מפעים בפרטים הקטנים ובתנודות בלתי פוסקות בין תודעות, מדלג מולינה, כמעט עף, בין זמנים ומקומות, בין גרמניה הנאצית, רוסיה הסטליניסיטית ומלחמת האזרחים בספרד, בין עיירות קטנות בספרד לחיי העיר ההומים; בין דמויות אמיתיות ומוכרות (ביניהן נמצא את קפקא ואהובתו מילנה, פרימו לוי, ואלטר בנימין, ז'אן אמרי ואחרים), לדמויות פחות מוכרות ולעיתים בדויות, אותן פוגשת הדמות במסעותיה. מולינה מתייחס לכל אחד מהסיפורים אותם הוא מספר, ולכל אחת מהדמויות שלו, במידה שווה של רצינות, (ובמידה שווה של חסד) ומקפץ ביניהם, בתוך הפסקאות ומחוצן, כמו להטוטן בתוך מה שהוא קורא "הזיכרון הלא בטוח ובאי סדר של הזמן". "אתה האיש", כותב מולינה, "אין אתה אדם אחד ויחיד וסיפור חייך אינו אחד ויחיד" (עמוד 359), ואתה, הקורא, הופך במהלך הקריאה ובזכות קסם וקצב המילים, לאותו האיש, לנער המבוהל, לאישה הנרדפת, למי שמגורש מארצו ומביתו, למי שניטלת ממנו החירות להיות מי שהיה תמיד ומי שעשוי היה להיות, אלמלא נגדע רצף חייו בפתאומיות, בחטף ובלא סיבה נראית לעין. אתה האיש, ממשיך מולינה, שהפך לקורבן, ועשוי, באחד הימים, להפוך לתליין. מולינה, המטיל לכל אורך הרומן ספק ביכולתה של הספרות לדייק את הזיכרון, טווה עבורנו יצירה דחוסה ומבולגנת, באותה צורה בה העולם מבולגן, ואכזרית ורחבת יריעה ויפה כמותו. ומכמירה את הלב. זהו רומן מופתי משום שהוא בעת ובעונה אחת פוליטי מאוד ונוקב אך בה בעת אישי וצנוע, הוא צועד בנעלי ההיסטוריה הגדולות אבל בצעדים קטנים, עובר אורח בסיפורים אותם הוא מספר, תמיד בלב פועם ובעיניים פקוחות.
ספרים נוספים של המחבר שראו אור בעברית:
החורף בליסבון
ירח מלא (מי שטרם קרא את מולינה, ממליצה להתחיל בספר זה)
אשרי האיש
יכולה לפעמים 
ואני –
שפעם אפילו כתבתי סיפור של מולינה מרוב התלהבות, מצאתי את 'ספרד' מנייריסטי ויומרני.
אני יודע שהקו, כשמדובר בסגנון שכזה, דק. ובכל זאת.
אי אפשר לנסות לכתוב את כל העולם בצורה כזאת בלי להיות יומרני. אני חושבת שבעיקר אני מעריכה את התעוזה שלו בספר הזה, את הנשימה העמוקה שסופר צריך לקחת בשביל לצלול למסע שכזה – מסע של ניסיון אבוד מראש לסדר במילים בלאגן נורא. זה ספר שעשה לי סחרחורת, אבל פיזית, ושבכיתי בו בדמעות אמיתיות. אף על פי כן – וכתבתי את זה – למי שלא קרא את מולינה, כדאי להתחיל באחד הספרים האחרים שלו.
בימים אלו , סיימתי לקרוא את "ירח מלא" ואני בטוחה שמצאתי סופר ענק . משהו פלסטי ונוכח בתיאורים הריאליסטיים העדינים ומשהו מאוד דוסטוייבסקי מעורב עם השפעות אמריקאיות בהעמדת הגוף ובשתיקות של גיבור-שוטר . יכולת החדירה לתודעה של רוצח ולמראה מעשיו ידיו ותובנותיו , על המיאוס הקיומי ועל הסתמיות של לעטוף דגים בשוק . זו גדולתו של מולינה . נהיניתי מאוד !